עד כאן!

מכתב לראש הממשלה

לכבוד

ראש הממשלה, מר אהוד אולמרט

נכבדי,

פנינו אליך לראשונה זמן קצר לאחר תחילת המלחמה בלבנון. מאז תחילתה, עבר יותר מחודש. מאה ושבעה עשר חיילים הרוגים, שלושים ותשעה אזרחים ישראלים הרוגים ומאות פצועים.  בתקופה זו עברנו סיבוב ועוד סיבוב בקרוסלת הדמים, כאשר שפת הכוח וה"כבוד", מסחררת מדינה שלמה.  קריאתנו להפסקת אש נענתה לכאורה עוד ביום שישי האחרון, אך גם אחריה היכו בשורות האימה משפחות רבות.  31 חיילים  ואזרח אחד נהרגו מאז הוחלט על הפסקת האש בליל שבת ועד יום שני בבוקר, כשזו נכנסה לתוקפה. גם לאחר הפסקת האש איפשר הדרג המדיני לצה"ל להעמיק את הכניסה ללבנון, במקום לעצור ולחזור הביתה. בדרך נהרגו אלה שכבר לא יחזרו הביתה לעולם.  כל חייל וכל אזרח הם עולם ומלואו, ועל כולם אנו כואבות, אבלות, נדהמות: איך חיים שלמים נלקחים בן רגע במלחמה שלא ברור למה ואיך הגיעה לאן שהגיעה.

נשים וגברים רבים הצטרפו לקריאה "עד כאן!" וחתמו על העצומה הקוראת להפסקה מיידית של המלחמה. לבנו נשבר כשנודע לנו כי בנה של אחת החותמות נהרג בשבת הנוראה האחרונה. הכאב הנורא שאנו חשות מיום תחילת הלחימה ושהוביל אותנו למהלך זה הפך למוחשי יותר, קרוב יותר ובלתי נסבל לחלוטין.

אל לנו לשכוח כי למרות הפסקת האש, חיילים רבים נמצאים עדיין על אדמת לבנון. אנחנו סופרות את הימים והשעות עד לחזרתו של החיל האחרון הביתה ומייחלות כי כולם ישובו ללא פגע. אנו מקוות ומייחלות שהפסקת האש תהיה פתח  למשא ומתן אמיתי והידברות בין כל הצדדים, כי רק כך נוכל למנוע את המלחמה הבאה.  אנו מרגישות כי על כולנו מוטלת האחריות לעתיד. תפקידנו לדאוג כי במשברים נוספים אופציית ההידברות תבחן ראשונה,  והשימוש בכוח יישאר כמוצא אחרון בלבד.  בימים שחורים אלו קשה לדבר על תקווה ובכל זאת אין ברירה: אנו מקוות כי קולנו וקולם של כל 1699 החותמות והחותמים על העצומה נשמע וכי בתוך המלל הרב שנשפך, ושעוד יישפך, על המלחמה הנוראה הזו  תישמע קריאתנו ברורה וחזקה – עד כאן!