הוריקן קתרינה בראי כלכלי
דן גולדנבלטאני מבקש להתייחס להוריקן קתרינה בראי כלכלי. הנזק הרב שגרם ההוריקן, האיטיות של התגובה של הממסד האמריקאי, כשלון התשתיות וכעת, אולי, חשבון הנפש של האמריקאים הם הזדמנות טובה לבחון את השיטה הכלכלית האמריקאית וזו שנהוגה גם אצלנו. ממשלה קטנה אומרים לנו זה דבר טוב וחיוני לצמיחה. יש להעביר לשוק החופשי כמה שיותר אחראיות ולהפריט כמה שיותר תפקידים ומוסדות שעד עתה נוהלו על ידי הממשלה. הממשלה, כך אומרים, והמגזר הציבורי, לא יעילים, מאפשרים פרזיטיות ובזבוז ועדיף שהממשלה תשלם עבור שירותים שיבוצעו על ידי קבלנים מבחוץ ולא תעשה אותם בעצמה.
מדיניות זו, כך אומרים, מאפשרת קיצוץ במסים והגדלת ההון בידי הציבור (המעמד הבינוני והעליון) שיוביל ליתר הוצאות של מגזר זה ולצמיחה. אולם, אחת התוצאות של קיצוץ במסים היא, כמובן, פחות כסף בידי הממשלה. וכאשר לממשלה יש פחות כסף כך היא יכולה להפנות פחות כספים לתחומים שהיא מחוייבת להם, אפילו עם פי תיאוריות כלכליות שמרניות (חינוך, בריאות, תשתיות חיוניות) וכמובן לצמצום פערים חברתיים. כך לדוגמה, ניתן היה לקרא בשבוע שעבר שתוכנית ההזנה בבתי ספר מתעכבת בגלל שועדת החינוך של הכנסת טרם אישרה…תשלומי הורים למימון הארוחות וכך גם הדוגמה לתשתיות הבלתי קיימות בלואיזיאנה שהובילו לפריצת הסכרים ולהטבעת מאות (או אלפי) תושבים שחורים, עניים ודפוקים של דרום ארה”ב.
בקיצור, תיאוריית הממשלה המצומצמת מתנפצת בעיקר כאשר ישנה שריפה לכבות. אז מתגלית השיטה במערומיה. לממשלה אין כסף, היא מחוייבת, על פי חוק לצמצם את הגרעון שלה משנה לשנה, ולעניים (שגרים ב’סלאמס’, אינם יכולים להרשות לעצמם רכבים - לברוח מהאסון) אין למי לפנות - אפילו לא לאביהם שבשמיים.
הסיפור הזה נכתב ביום שבת, 10 לספטמבר 2005, בשעה 15:09,
והוא שייך לנושא חברה
, כלכלה , אקטואליה .
את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0.
אפשר להגיב עליו באתר הזה, או לשלוח טראקבאק מאתר אחר;
שני, 12 לספטמבר 2005 בשעה 12:08
אתה מערב שני דברים חשובים.
אני מסכים שהפרטה של שירותים ציבוריים היא רעה כאשר היא משאירה את המונופול אבל מעבירה אותו מהידיים הממשלתיות לידיים פרטיות שרק יתעשרו ממנו יותר. הפתרון לדעתי הוא יצירת תחרות. תחום התקשורת לא צריך להיות ממשלתי. ליצור החשמל צריכות להיות אלטרנטיבות בצורת חברות נוספות שיפתחו את השוק לתחרות.
מהצד השני אתה מדבר על קריסה של שירותי החירום. גם עם זה אני מסכים, הבעיה היא שאין קשר בין שני הדברים. את שירותי החירום אי אפשר להפריט (כלומר אפשר להפריט, אבל זה גובל בחוסר אחריות) . אני חושב שאחת הבעיות הייתה האיטיות של התגובה. אולי אפילו ההבנה של החומרה של האסון בשלבים הראשונים. זה לא שמדובר בצונאמי ששוטף תוך כמה שעות את החוף. מדובר בסערה שהתקדמה ובמים שעלו לאט. אפשר היה לפנות את האנשים מהמקום מראש. זו רק הייתה פונקציה של החלטה, לא פונקציה של תשתיות. אני בטוח שהיו מספיק אוטובוסים וכוחות משטרה לאבטח את האיזור מפני גניבות וביזה , אם באמת היו מבינים שצריך לפנות לגמרי איזור שלם מעכשיו לעוד יומיים.
ובארץ, אני לפחות רואה את הרעיון של השרותים המצומצמים באוזלת היד של המשטרה בטיפול בפשעי רכוש. אין תקציב, אין כוח אדם ואיש הישר בעיניו יעשה. מצב הבריאות החינוך וכמובן הרוחה לא טוב יותר. רק שאני לא בטוח שיש לזה קשר להפרטה.
שבת, 24 לספטמבר 2005 בשעה 00:08
ניתן לצמצם את הבעיה ולהגדירה כך:
המדינה היא סכום של כל קבוצות האינטרס הקיימות + הקבוצה הריקה.
” כל קבוצות האינטרס “- לכל אחת מהם יש לובי , או אפשרות להשפיע על מקבלי ההחלטות.
לצערנו במדינתינו, קבוצות האינטרס רבות מייצגות את בעלי ההון , וגברה השפעתן על המדיניות
הננקטת בשנים האחרונות - אלו קבוצות פרטיות.
“הקבוצה הריקה”- מכילה את אותם קבוצות אינטרס שאין להם לובי , או כאלו שהקבוצות האחרות
תופסות אותן כלא יעילות ולא יכולות לתרום להן דבר.(הכוונה- ילדים , מבוגרים, נכים,חולים,עניים וכ)
מכאן - הקבוצות השולטות רואות את המדינה כסכום כל הקבוצות האינטרס בלבד.
בעוד שמדינה - צריכה להכיל גם את אותה קבוצה ריקה. למעשה רק מדינה יכולה לטפל באותה קבוצה , וזו מטרתה- ההכללה ,והיכולת להשקיע בתשתיות ,בחינוך ,בבריאות,ועוד.
שואל המגיב הקודם “מה הקשר להפרטה”- (שורש המילה- פרט - פרטי )אף גוף פרטי לא
יעסוק בחינותך המיוחד- או בחינוך בפריפריה - שם אין לאנשים מספיק כסף לקנות את השרות שהם מוכרים .כבר היום באזורים חזקים ,בעלי ההון מעניקים לילדיהם העשרה על ידי מורים פרטיים
לזה לא יקרא חינוך חינם ! ואותו הכלל יכול על הבריאות ועל כוחות ההצלה וכו.
ארועי קתרינה - נשאל הממשל האמריקאי האם יגבה מיסים נוספים לכסות על הנזקים .אין לו קרנות
לארועי חרום בהקף כזה.
מסקנה- גם להפרטה יש גבולות , המדינה לא יכולה להתפרק מכל נכסיה ולהעבירם לידיים פרטיות.
שני, 26 לספטמבר 2005 בשעה 16:09
מוטי, אני מסכים. אבל לצערי, המדיניות הניאו-ליבראלית שהממשל האמריקאי מקדם ושביבי וטומי כל כך אוהבים, עושה בדיוק את זה. נסיון פראי להפריט את הכל וזה, כפי שאתה מציין בעצמך, לא עובד.
שני, 17 לאוקטובר 2005 בשעה 16:05
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?contrassID=1&subContrassID=5&sbSubContrassID=0&itemNo=635558