הבחירה הדמוקרטית

12 תגובות ל-“לחשוף או לא לחשוף?”

1. מאת isotop:
   חמישי, 15 לדצמבר 2005 בשעה 15:35

   אולי להקליט את הישיבות ולעלות חלקים חשובים כpodcast?

2. מאת red shaya:
   חמישי, 15 לדצמבר 2005 בשעה 19:45

   אני אתקוף את הנושא מהכיוון ההפוך.
   דמיינו לכם את בשאר אסד פותח את ישיבות המפלגה הפנימיות לציבור הרחב.
   הישיבות מתנהלות בסדר מופתי. כל אחד יודע מתי הוא מדבר ומתי הוא שותק. ההצבעות נערכות בסדר מופתי וכל הנושאים זוכים להסכמה פה אחד ללא פשרות.
   הציבור בסוריה צופה ומתמוגג כמה מסודרת היא מפלגת השלטון וכמה נכונות החלטותיה עד כדי כך שכולן מתקבלות פה אחד.

   לדעתי שימוש בכלי של פתיחת הישיבות הפנימיות של המפלגה יכול להתאים לשלטון טוטליטארי כמו של בשאר אסד. אצלו זה יכול להצליח. אצלו זה יכול להועיל.

   אני חושב ש”הבחירה הדמוקרטית” שונה מהותית מבשאר אסד. ודווקא בגלל זה מה שמאוד מתאים לסגנון של בשאר אסד לא יתאים למי שדוגלים בפלורליזם, הקשבה ומנסים לעשות פוליטיקה נקיה. ויכוחים לא יוצאים יפה בצ’אט. הסכמה מקיר לקיר יוצאת יותר יפה. ואיפה שיש פלורליזם ונסיון להקשבה יהיו דיעות שונות וויכוחים.
   אז או שזה ייראה לא יפה, או שכדי שזה ייראה יפה נוותר על הפתיחות וההקשבה.

   בקשר לקהל היעד ובקשר להתערטלות.
   הפיכת הדיונים הפנימיים לציבוריים משולה בעיניי למישהו שהחליט לפתוח את ביתו (רומן בהמשכים, הבלוג הרשמי, האתר) לאורחים ויוצרים ואחרי שאלו הביאו גם את החברים שלהם ובקשו להשאר ללון הוא פרש מזרונים בסלון ובחצר כדי שיהיה להם מקום לישון (האפשרות לפתוח בלוג אישי) האנשים באו והחלה להתפתח קהילה כשכל אחד יוצר או תורם את חלקו להעשיר את הבית והקהילה. והבית התמלא בתמונות ופסלים ושחקנים ומקריאי שירה. למרות זאת האיש היה מתהפך בלילה על משכבו וחושב איך להפוך את הבית לעוד יותר פתוח. עד שלילה אחד עלה בראשו רעיון “בוא נהפוך את הבית שקוף. קירות שקופים במטבח, בסלון ובשרותים. אפילו קירות שקופים בחדר השינה. הרי כולנו קהילה אחת בלי סודות”.

   אבל משהו מוזר קרה, האנשים הטובים שפעם היו באים לעזור וליצור הפסיקו להגיע. לא מצא חן בעיניהם לראות אנשים בשרותים כשהם אוכלים. גם לא התאים להם שכולם יכולים לראות אותם כשהם בשרותים. במקומם הגיעו אנשים אחרים. מציצנים שדווקא אהבו לראות אנשים בשרותים כשהם אוכלים והצביעו על פגמי הזולת בשמחה כה רבה (זרזרני מקלדת) ומהצד השני הגיעו מתערטלים (ערסבקיסטים = “תראו התגובה שלי ראשונה”) ששאבו הנאה גדולה מחשיפת גופם לעיני כל.

   והתמונות נשארו על הקיר אבל עכשיו כבר לא היה מי שיתפעל מהם.

   אני מניח שהמשל ברור.

3. מאת דן גולדנבלט:
   חמישי, 15 לדצמבר 2005 בשעה 20:14

   מת עליך שי!

4. מאת רחלי:
   חמישי, 15 לדצמבר 2005 בשעה 21:16

   וואו. אהבתי, אהבתי, אהבתי.
   אתה מסוג האנשים שיש הרבה מה ללמוד מהם..

5. מאת רחביה ברמן:
   שבת, 17 לדצמבר 2005 בשעה 18:47

   אני מאד מסכים עם שי (וסחתיין על המשל, אח שלי). אפשר אולי לקיים דיונים יזומים אחת לכמה זמן שיהיו פתוחים לכולם, אבל את הישיבות והדיונים השוטפים של מפלכה או אפילו תנועה אי אפשר לקיים בפרהסיה. גם בעלה ירוק התלבטנו בזה, ואל אחת בזבזנו הרבה זמן ואנרגיה בניסיון להיות שקופים יותר מהדרוש. המשל של שי מאד נכון, והייתי גם ממשיל כך: מסעדות שבהן מבשלים לך את האוכל מול העיניים זה גימיק נחמד, אבל תכלס אף אחד לא באמת רוצה, כאורח, לשבת איפה שחותכים את הבצל ונתזי השמן עפים והפח הפתוח עומד באמצע לצורך נגישות. האורחים יושבים בסלון, וכשהאוכל מוכן מראים להם אותו.

6. מאת דן גולדנבלט:
   שבת, 17 לדצמבר 2005 בשעה 21:30

   תשמעו, איזה יצירתיות. כל הכבוד

7. מאת רחביה ברמן:
   ראשון, 18 לדצמבר 2005 בשעה 01:48

   אבל שוב, כמו שאמרתי, ורומן אמר בעצם עוד בהודעה שלו - אפשר דיונים יזומים לקיים בפרהסיה. מה שקוראים בפוליטיקה האמריקאית “Town Hall Meetings”. זה רעיון טוב מאד.

8. מאת רוני חוגרי:
   ראשון, 25 לדצמבר 2005 בשעה 11:30

   מסכים לחלוטין עם שיה, וגם עם רחביה - צריך ללמוד מטעויות

9. מאת האזרח דרור:
   ראשון, 25 לדצמבר 2005 בשעה 22:35

   דיון כמה שיותר ציבורי.
   1. אני לא אוהב משלים. הסיבה היא שהם מעוותים את המציאות על ידי הפשטה שלה . אם אתם רוצים להגיד שיגיעו אנשים שמה שיעניין אותם הוא להציק לאחרים, או לראות את שמם, הגידו זאת בצורה מפורשת ללא דימויים.

   2. מסעדה שבה לא רואים את הבישול היא מסעדה שפחות כדאי לאכול בה. ולנמשל - כמה שיותר שקוף ככה קל יותר להבין במה דברים אמורים.

   3. לא סתם משטרים דיקטטורים אוהבים את החושך והצל. הסיבה היא שחשיפת דבריהם תגרום להם בושה. וכמה שהדבר נראה אידיוטי, אנשים אינם אוהבים שחושפים את קלונם ברבים, גם אם במחשכים הם עושים דברים נוראיים. לכן יש עקרון נוצרי נכון של הצבעה על הרוע. כאשר מצביעים על הרוע (אפילו אם לא עושים שום דבר אחר) הוא נחלש. לכן הדוגמה של אסד אינה נכונה. לא סתם משטרים דיקטטורים, אוהבים את החושך, וזה לא מקרי שאסד אינו מראה את וועידות המפלגה שלו. זה חלק מהשיטה הדיקטטורית.

   4. בטווח הקצר, ויכוחים יכולים להראות את הצד הפחות יפה של ארגון כמו המפלגה. בטווח הארוך וויכוחים ושקיפות הם מתכון לפלורליזם , למגווון ולעוצמה. בשלטון דיקטטורי מסוכן להתווכח. בשלטון דמוקרטי הויכוח הוא ערך מרכזי. הקומוניסטים חשבו שאחת הסיבות שארצות הברית תיפול היא הניגודים שיש בה, אבל ניגודים אינם בהכרח מקור לחולשה.

   5. המדיום הוא חשוב לא פחות מהמסר. מה שיכשל במדיום אחד, יכול להצליח במדיום אחר. לדעתי, ויקי היא הטכנולויגה הטובה ביותר לעריכה משותפת ולליבון של סוגיות באופן ממוקד וענייני - יותר מוועידות פנים אל פנים, מכתבים, פורומים או בלוגים.

10. מאת דן גולדנבלט:
    שני, 26 לדצמבר 2005 בשעה 17:56

    דרור,

    אתחיל מהסוף, הכוונה היתה להעמיד את הויקי ולהתחיל לעבוד בו אבל הבחירות שפתאום ניחתו עלינו שינו את המציאות (בעיקר קיצרו את הזמן העומד לרשותנו) ולכן ויתרנו, בשלב זה על הויקי. לכשנכנס לכנסת נעמיד פלטפורמה כזו.

    יש משהו במה שהמגיבים אמרו וגם כאלו שלא הגיבו וזה שעד שאין נוסחה נכונה להעלות את רף השקיפות אסור לחשוף, לדוגמה, את ישיבות הצוות האסטרטגי של המפלגה. צריך לזכור, יש נושאים שמועלים בצוות הזה שהם מאד רגישים. אנחנו לא עושים כל דבר שעולה על רוחנו מבלי להתייעץ. יכול להיות שיהיה רעיון שבתחילה נראה מצויין אבל כאשר מעלים אותו לצוות מוצאים בו פגמים חמורים וטוב, אולי, שעניין כזה לא ייחשף. יכולים להיות גם נושאים בתוליים מצויינים שבלי עיבוד נוסף הם לא מוכנים לחשיפה והם יכולים או לתת רעיונות למתחרים שלנו או לתת תחמושת למתחרים שלנו.

    לסיכום, ובלי להכנס לניתוח של המשל והנמשל, אני חושב שהרעיון של town hall meeting הוא רעיון טוב ואנחנו נפעל לממש אותו. אני חושב שיש לנו יתרון, בגלל שהבחירות יערכו (שוב) בחורף שנוכל להתדיין עם אנשים בפלטפורמה טובה וחדשנית באינטרנט.

    דן

11. מאת gideonb:
    שלישי, 27 לדצמבר 2005 בשעה 15:50

    כיכר השוק החדשה
    האינטרנט זה הכיכר החדשה, הנגישות שלי של האדם הבודד לבעל העשיה היא מוגבלת ולרוב רצופה באינטרסים. אני מאוד מאמין בשינוי חזרה לממשל האנשים, תסתכלו בפורמים המובילים ותראו לאיפה הולך הרחוב בעת צרה לחפש עזרה באינטרנט. רמות הדיון המקצועי יתעשרו רבות על ידי כך שאנשים שיש להם את הידע והיכולת יתרמו, כמובן שיש צורך בניהול אנשים, אבל ככל שיגיעו יותר ככל שיגיבו יותר כך הפעילות הפרלמנטרית בתקווה תהפוך להיות נכונה ומקצועית יותר.
    הנצחון הוא באינטרנט, מי שיש לו מה להחביא עדיף שלא יבוא, מי שמפחד, שלא יכנס
    חזק ואמץ

12. מאת דן גולדנבלט:
    רביעי, 28 לדצמבר 2005 בשעה 17:54

    אמן, אמן וחג שמח לכולם.

לכתוב תגובה