הבחירה הדמוקרטית

9 תגובות ל-“כמה גועל נפש?”

1. מאת עינב:
   שני, 12 לדצמבר 2005 בשעה 11:12

   החיים פה קשים, על סף בלתי נסבלים… אבל…”אין לי ארץ אחרת”!!
   בחיים, כמו רכיבה על אופניים, קשה בעליה, קל בירידה.
   אין מקום להרים ידיים.

2. מאת red shaya:
   שני, 12 לדצמבר 2005 בשעה 11:45

   כתבו על זה חכמנו “צדיק ורע לו, רשע וטוב לו”. אפילו אני זוכר את עצמי שואל בילדותי “איך זה שהוא מצליח/ טוב לו / קל לו ואני נכשל / קשה לי / רע לי?
   אין ספק, אפשר לחתוך אנשים בכביש, אפשר לרמות את מס הכנסה, אפשר לעקוף את התור בסופרמרקט ובטוח שאפשר לשקר לבוחרים במצח נחושה. השאלה היא מה המטרה?
   אם המטרה היא להביא כמה שיותר בוחרים, אז הדרך של העמידה בהבטחות, יושרה, עשיה וכל מה שאנחנו מדברים עליו הוא הדרך השגויה. בשביל להביא בוחרים “על המשקל” צריך גימיקים, יציאות, הברקות וספינים.
   לעומת זאת, אם המטרה היא לעשות שינוי, לחזק את הפוליטיקאים הישרים, להביא לקדמת הבמה אנשי מעש ולא אנשי בלונים וזיקוקים. צריך לחשוק שיניים ולהביא את הבוחרים אחד אחד בפינצטה.

   הרבה מאוד אנשים, על פי דעתי, מאוד צמאים לפוליטיקה ישרה. אבל הם כל כך שבעי אכזבות מפוליטיקאים שהבטיחו שהם הם הפוליטיקה הנקיה והישרה שההקשבה שלנו כבר חסומה. כל מה שצריך זה לפתוח את האזניים והעיניים. במעשים. בפירסום “מפת הדרכים” ומולה מה שבוצע ומה שלא בוצע.

   “את כל זה עשינו עבורכם בלי שהצבעתם עבורנו. תארו לעצמכם מה נוכל לעשות אם תתנו לנו את הקול שלכם”
   קח את המשפט הזה, תמצת אותו ותחתום איתו את מאזן העשיה של הקדנציה האחרונה. אני חושב שזה יתפוס מספיק עיניים של אנשים שמחפשים פוליטיקה של עשיה.

3. מאת דן גולדנבלט:
   שני, 12 לדצמבר 2005 בשעה 11:58

   Shaya, כרגיל, וכתמיד, קול התבונה ושיקול הדעת שלך הוא מה שאני אהבתי ואוהב אצלך. המטרה היא בהחלט לעשות שינוי אבל בשביל לעשות שינוי צריך להמשיך להיות בכנסת ובכוחות גדולים יותר. אנחנו עדיין ממוקדי מטרה ועובדים על זה לילות כימים. חשוב מאד לא להכנס ללחץ, לא לקבל החלטות תחת לחץ, לא לעשות טעויות. את זה רומן עושה בצורה מעולה ואני מנסה ללמוד ממנו.

   יהיה בסדר מה שלא יהיה.

4. מאת isotop:
   שני, 12 לדצמבר 2005 בשעה 17:59

   אני חושב שהאתר של המפלגה לא מקבל מספיק חשיפה מצד התקשורת, רק האתר שנפתח זה מהפיכה עצומה מבחינת השקיפות של חברי הכנסת והסיעות בישראל, אבל לא מספיק נחשפים לזה.
   ניסיתם ליצור קשר עם כתבי טכנולגיה, לדוגמה עידו קינן (http://room404.net/), אני חושב שאפילו הם(הכתבים) יתפלאו לראות שיש סיעה עם בלוג ואתר שבו הגולשים יוכלים לכתוב תגובות בלי צינזור, ויש קשר ישיר עם הבוחרים, יש לציין קשר אמיתי(מישהו ניסה פעם לשלוח אימייל לח”כ ?).

5. מאת אסיה:
   שלישי, 13 לדצמבר 2005 בשעה 08:50

   זו המדינה שאתה חי בה, ונמצא במקום הקרוב ביותר להשפעה על פרצופה ועל צביונה.. איך אפשר לחשוב שהמאבק על הישארותך שם הוא סיזיפי כל-כך שהוא מעורר בך ספקות?… כולם נסוגים, כולם עושים לביתם ומסתפקים בהישרדות בסיסית.. אתה והחברים שלך מקדישים את החיים שלהם למימוש קריאותיו של המצפון. כבר למדת את השפה, את הכלים, את ההגיון הפנימי… אני בטוחה שמה שאתם עושים יטפטף לאט לאט לתודעת הבוחר המתלבט. הצטרפות למפלגה אחרת יכולה להיות נבונה אלקטורלית, אבל כל הצטרפות, כמו שרומן למד על בשרו לא פעם אחת, טומנת בחובה פשרות כואבות, משמעת סיעתית משתקת ושאר עניינים שמתאימים למופז כמו כפפה ליד.

   מאחלת רק טוב… לא לקחת לריאות את הלכלוך סביב… אנשים חלשים ונמוכי מצח תמיד היו ותמיד יהיו. הם הם המדרבנים אותנו להסתכל פנימה…

6. מאת יהונתן:
   שלישי, 13 לדצמבר 2005 בשעה 11:45

   תראה, הבעיה היא, לעניות דעתי, לא שרומן לא עשה מספיק ולא שהוא לא עשה בכיוון הנכון, וגם לא שהוא לא קיבל מספיק חשיפה תקשורתית; הבעיה היא שהוא רץ כרגע לבד. אין לו עוד סלביס שמכרכרים סביבו ודואגים להפוך את הבחירה הדמוקרטית לגוף יותר בחיר. הרי האיחוד של הבחירה עם גופים אחרים יגרום למצב שבו רומן, ששווה לדעתי 30,000 קולות לפחות יוכל לחבור לעוד אנשים עם עמדות דומות, אפילו כאלו שבבחירות הקודמות לא עברו את אחוז החסימה אבל שווים לפחות משהו בסגנון; וכך ניתן יהיה להביא למצב כזה.

   אבל הסר דאגה חלקית מלבך, העלאת אחוז החסימה תמנע עוד מכמה רשימות בכנסת הנוכחית להכנס.

7. מאת שי:
   שלישי, 13 לדצמבר 2005 בשעה 17:53

   נו אז מה,

   הבטחת להביא למרצ קולות. זה היה במפת הדרכים שלך? הם לא כל כך באו.

   ובלי שום קשר היית ח”כ מצוין. כמה שראיתי.

8. מאת רחלי:
   שלישי, 13 לדצמבר 2005 בשעה 22:13

   מה זאת אומרת “היית”? עודנו ח”כ מצוין וימשיך להיות!
   יותר ויותר אזרחים מיואשים צריכים להבין שהעולם הוא אכן במה אך יש לנו מזל שיש בידנו את הזכות להשפיע על ליהוק השחקנים הראשיים. מה שהיה עד עכשיו זה “פריק-שואו” שפשט את הרגל. עכשיו צריך לעבוד קשה על מנת שבנבחרת המייצגת יהיו אנשי עשיה עם קבלות, דוגמאת הח”כ וכלל צוות הבחירה הדמוקרטית. רזומה מכובד של עשיה כבר יש. צריך פשוט להביא אותו לידיעה של כמה שיותר אנשים.

9. מאת רחביה ברמן:
   ראשון, 18 לדצמבר 2005 בשעה 02:04

   אחי, אני לגמרי מבין אותך ונותן לך חיבוק על הדבקות במטרה, אבל אני חייב לומר שהטקסט הזה מעט…מלודרמטי. כלומר, כל מלה קושט דברי תורה, אבל אנשים לא אוהבים להצביע למי שמתלונן יותר מדי. אני לא יודע, אגב, למה 100,000. המדד הוא לא שני אחוז? זה לא יוצא משהו כמו 70 אלף?

   בכל מקרה, אם אני מבין נכון, רומן מבחינתו עושה את שלו…הוא מביא למי שלא רץ אותו (פלוס מינוס) מנדט סולידי, אולי וחצי במקסום פוטנציאל. אחוז החסימה הוא שני אחוז כרגע, כן? שזה שניים וחצי מנדטים. צריך למצוא עוד שני שותפים שמסוגלים כל אחד למשוך כמות דומה, ויש לנו עגלה לרוץ איתה במירוץ הזה.

לכתוב תגובה