הבחירה הדמוקרטית

נושא המאבק בדואר זבל, ממנו סובלים כולנו, מעלה ויכוח מעניין ובלתי מוכרע לגבי איך בדיוק לעשות את זה. נכון להיום ישנם, למיטב ידיעתי, שתי גישות שולטות. האחת (opt-out) שבה אדם נרשם במאגר ממלכתי האומר שאסור לשלוח לאדם זה דואר זבל ומי שיעשה כן ייהיה צפוי לקנס, והשניה היא הגישה האומרת שאסור לשלוח לאף אדם דוא”ז פרסומי, אלא עם כן הוא נתן את הסכמתו המפורשת לקבל מייל כזה (opt-in). שתי גישות אלו אינן חפות מבעיות. הראשונה פוגעת בפרטיותו של הנרשם. יתכן שלא רק כתובת המייל של האדם תידרש אלא גם מספר הסלולרי (שהרי אנחנו כבר בדרך לדואר זבל ב SMS), כתובת?, ת.ז.? וכו’. לעומת זאת בגישת ה opt-in, ישנה פגיעה בעסקים קטנים שיכולים/עושים שימוש נרחב בדואר זבל שהוא כלי פרסומי זול מאד ואפקטיבי במידת מה וגישה זו תמנע מהם דווקא כל אפשרות לפרסם את מרכולתם ולהתחרות מול הענקים שמשתמשים בטלויזיה, רדיו ועתונות.

דיון אקטואלי מעניין בסוגיית ה SPAM המתרחש בניו-זילנד אפשר לראות בלינק הבא:
http://www.stuff.co.nz/stuff/0,2106,3384447a28,00.html

חשוב גם לקרא את שתי הפסקאות האחרונות שמלמדות שיתכן שכל הטיפול החקיקתי בספאם מיותר כיוון שהרשת, בסופו של דבר, מתקנת ומסדרת את עצמה. כמי שדוחף הצעת חוק בנושא דואר זבל (בגישת ה opt-out) יתכן שצריך לחשוב מחדש על כל הגישה ולאמץ דווקא את האמון באינטרנט ככלי שחקיקה אינה מיטיבה עמו אלא כרשת שיודעת, בסופו של דבר להסתדר ולהתפתח לבד.

אשמח לשמוע מחשבות.

הסיפור הזה נכתב ביום ראשון, 04 לספטמבר 2005, בשעה 13:23, והוא שייך לנושא טכנולוגיה , דואר זבל . את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב עליו באתר הזה, או לשלוח טראקבאק מאתר אחר;