הבחירה הדמוקרטית

7 תגובות ל-“זעזועים במערכת הפוליטית”

1. מאת רחלי:
   חמישי, 10 לנובמבר 2005 בשעה 22:12

   איכשהוא, בכל פעם שאני רק נזכרת בזה שעכשיו פרץ ינהיג את העבודה, עולה לי באופן אסוציאטיבית לראש הפרסומת של מבחני ההתרסקות של כלי הרכב…..
   פשוט להכניס להילוך ראשון, ללחוץ על הגז ולהכנס בקיר ממול ועדיין, בובות המבחן יוצאות משם שלמות ומחויכות…

2. מאת אסיה:
   שישי, 11 לנובמבר 2005 בשעה 07:26

   למרות שמדובר בשינוי מבורך (פרס לא תרם למפלגה או לתהליך המדיני כבר די הרבה זמן..) אני בהחלט מקווה שהשינוי הזה, אחרי שהאקזוטיקה שבו תפסיק לנקר עיניים והדודות של פרץ יפסיקו להתראיין ברדיו (אילנה דיין: “ברכות לכל השבט!…”) - יעביר את הזרקור למר”צ ולספיחיה ובאופן כללי - אל שמאל פוליטי-חברתי רלוונטי ונחוש..
   מפלגת העבודה הפכה לאזוב מדאיג על הקיר הפוליטי שאין עליו שום בליטות להיאחז בהן, על מנת לראות את המציאות שנמצאת מחוץ לכנסת..

3. מאת דן גולדנבלט:
   שישי, 11 לנובמבר 2005 בשעה 15:35

   אני חושב שאין כל ספק שבחירתו של פרץ תהייה טובה לשמאל.

4. מאת רחלי:
   שישי, 11 לנובמבר 2005 בשעה 18:41

   מאוד מעניין איך ולמה. באמת מעניין, לא בציניות.

5. מאת דן גולדנבלט:
   שישי, 11 לנובמבר 2005 בשעה 19:33

   הסיבה היא שהעבודה עם פרס אינה שמאל ואינה אלטרנטיבה או שביב תקווה לכלום. מפלגת עבודה שיושבת בממשלה בראשות שרון שמנהלת מדיניות התשה בשטחים. ממשלה חסרת כל דרך עם צבא עם אצבע קלה מאד על ההדק. ממשלה שמנהלת מדיניות של אפרטהייד בשטחים תוך ביצוע פשעי מלחמה אינה שמאל. היא זנב לעכברים או לקלגסים.

   אם מפלגת העבודה היתה אלטרנטיבה היא לא היתה נכנסת לממשלה כדי לתמוך בהתנתקות. היא היתה יכולה לעשות זאת בצורה טובה גם מבחוץ. ברגע שהעבודה בפנים הם מכשירים את מעשי הממשלה ואלו מעשים רעים. גם בתחום הכלכלי אלו מעשים רעים. העבודה עושה רושם שכל מה שמעניין אותה זה משרות שר, רכבי שרד. מפלגה שניה בגודלה בישראל שאיבדה את דרכה, שהשלימה עם העובדה שהם לא יקחו חזרה את השלטון. כל זה רע מאד לשמאל.

   אני לא חסיד של עמיר פרץ. אני מתכוון לבחון את צעדיו, אבל הוא בהחלט מעורר איזהשהי תקווה שלא היתה קיימת עם פרס בראש.

   הבהרתי את עצמי?

6. מאת הרב גרגורי קוטלר:
   שבת, 12 לנובמבר 2005 בשעה 17:53

   אין ספק שעמיר פרץ יוכל להגדיל את כוחה של מפלגת העבודה בכנסת, בעיקר על חשבון בני עדות המזרח תושבי השכונות ועירות הפיתוח שסבלו מהמדיניות הכלכלית של ביבי אך ראו במפלגת העבודה את מעוז האשכנזים. הם עשויים לשנות את דפוסי הצבעתם, כשבראש מפלגת העבודה יעמוד אחד מהם. מצד שני, העבודה בראשות פרץ לעולם לא תגבור על הליכוד משום שהיא לא תזכה באף קול רוסי. איך שלא נתייחס לתופעה הזאת, צריכים להודות בעובדה - העולים מרוסיה לעולם לא יצביעו למפלגה שבראשה עומד מנהיג ממוצא מזרחי ועוד בעל מסר סוציאליסטי מובהק המזכיר לעולים את ברית המועצות. כך שרוב קולות העולים, המהווים כיום 20 אחוז מהאוכלוסייה היהודית במדינה, למרבה הצער, שוב ילכו לליכוד. לדעתי, במציאות הזאת עולה חשיבותה של מפלגת עולים בעלת אוריינטציה שמאלנית, אך בעלת מסר פחות סוציאליסטי מזה של פרץ. מפלגה זו תהווה בית לעולים שלא רוצים להצביע ליכוד, אך לא מקבלים את הפופוליזם של פרץ. השאלה היא כיצד מפלגת הבחירה הדמוקרטית נערכת למציאות החדשה הזאת?

7. מאת roman kogan:
   שני, 14 לנובמבר 2005 בשעה 12:12

   גרגורי צודק לחלוטין לגבי כך שפרץ לא יקבל אף קול “רוסי” (בהגזמה כמובן, אבל כעיקרון זה נכון, אלא אם כן יעשו לו שיפוץ מסיבי לתדמית…). לראיה, עד עכשיו לא שמעתי ולא קראתי מילה חיובית אחת אפילו עליו בעיתונות הרוסית.
   דיברנו על כך עם רומן ברונפמן, ולהערכתנו, הבחירה הדמוקרטית צפוייה להינות אלקטורלית מכך. אז מה עושים? עובדים ועובדים קשה, יש לנו לא פחות נושאים חברתיים החשובים לעולים שאנו מעלים ומטפלים (כמו השבת פנסיות מארצות מוצא, הצעת חוק יסוד: הזכות לדיור, סיוע בהחזר משכנתאות וכו’) מאשר לפרץ והרבה פחות דמגוגיה ודיבורים.
   נקווה שהציבור יעריך את זה בבוא העת.

לכתוב תגובה