המאבק בהשמנת יתר
דן גולדנבלטכיוון שנושא בריאות הציבור עלה בעניין החלפת המזרקים, אני רוצה לציין נושא נוסף והוא המאבק בהשמנת יתר.
השמנת יתר היא מגפה של העולם המערבי במאה ה 21. אנחנו במקום השלישי בעולם אחרי ארה”ב ויוון בהשמנת יתר. להשמנת יתר ישנה השפעה קשה מאד על הבריאות הפיזית והנפשית של הסובלים ממנה והיא צפוייה להפוך להיות למעמסה כבדה ביותר על הקופה הציבורית בתחום הבריאות.
אנחנו העלינו את הנושא הזה בכנסת. אלינו הצטרפה נציבות הדורות הבאים וכן ח”כ יולי תמיר. לפני סוף המושב האחרון הנחנו על שולחן הכנסת הצעת חוק שקובעת כי אסור יהיה לפרסם מזון לא בריא בטלביזיה עד השעה 21:00. כמו כן יאסר השימוש בסלבריטאים ובדמויות מצויירות כדי לקדם מוצרים אלו. הכוונה היא להגן על ילדים ואנשים צעירים מפני מזונות עתירי קלוריות ושומנים.
אחד הסימנים לכך שהצעת חוק זו הינה בדרך הנכונה (מלבד העובדה שהיא הועתקה מאירלנד וקיימת, בגרסאות שונות במדינות רבות נוספות), היא העובדה שרוני קוברובסקי, יו”ר איגוד יצרני המזון בישראל, ונשיא קוקה קולה ישראל, תקף את הצעת החוק בנאום שנשא בכנס השנתי של האיגוד.
זהו גם נושא של בריאות הציבור (עם אספקטים צרכניים). אנחנו סבורים שזהו חוק חשוב שיזכה לתמיכה בכנסת כיוון שהוא מגן גם על הבריאות וגם על הקופה הציבורית. אין ולא צריכה להיות כל בעיה לפרסם ירקות ופירות אולם שוקולדים, חטיפים, דגני בוקר עתירי סוכר ועוד, לא צריכים לקבל במה בה צופים ילדים ובני נוער.
הסיפור הזה נכתב ביום ראשון, 09 לאוקטובר 2005, בשעה 14:26,
והוא שייך לנושא בריאות
, כנסת , פוליטיקה .
את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0.
אפשר להגיב עליו באתר הזה, או לשלוח טראקבאק מאתר אחר;
שני, 17 לאוקטובר 2005 בשעה 18:35
דן,
יוזמה מבורכת, אבל אתה לא סבור כי אותן חברות ענק עם תקציבים לא מבוטלים, שמשקיעים הון עתק במתקציבי הפרסום רק ברעיונאות, ימצאו דרך מקורית לעקוף את הצעתכם, גם אם תהפוך לחוק? למשל, מקדונלדס, נוקטת עכשיו בגישה של “מתחת לחגורה”. אם הציבור עשוי לגלות חשש או דאגה מאוכל “לא בריא”, אזי נפרסם את האוכל שלנו כמזון בריא! אני לא יודעת כמה האוכל שלהם בריא או לא, אבל באופן כוללני וגורף, ידוע שפאסט-פוד הוא לא בדיוק בתפריט האמא הפולניה, לא?
לסיכום, מה שאני מנסה לומר הוא שאולי שווה לתקצב יותר את מועצת הפירות והירקות?
במקום לתקוף את ה”אויב”, לנסות ולהעצים (בתקציב לפחות) את מועצת הפירות, למשל.
שישי, 21 לאוקטובר 2005 בשעה 09:44
בעולם מושלם זה היה רעיון לא רע. הבעיה היא שמשרד החקלאות (שאני רק מניח שהם אלו שממנים את תקציבי הפרסום של מועצת הפירות והירקות) בוודאי יבוא ויאמר שאין תקציב. אי אפשר לחכות לזה. אנו מלאי ציפיה לתחילת המושב כדי להתחיל להריץ את הצעת החוק הזו.
שישי, 11 לנובמבר 2005 בשעה 01:35
שלום לדן וברכות על הצעת החוק.
לב הנושא, לדעתי, הוא ריענון של שני מושגי מפתח בתחום חירות הפרט:
1. “הסכמה מדעת” - האם בחירה בעידן הפרסום המאסיבי יכולה להיחשב כהסכמה מדעת?
2. “כפיה” - האם פרסום מאסיבי, למרות שאין בו שימוש בכח פיזי, אינו יכול להיות מוגדר בחוק ככפיה.
למי שעיתותיו בידו, מצורף לינק למאמר שכתבתי ל NRG שענינו מדבקות האזהרה על בקבוקי קוקה קולה.
http://www.nrg.co.il/online/35/ART/963/618.html
בברכה,
שרון קנטור
שישי, 11 לנובמבר 2005 בשעה 07:27
אתם יודעים שגם מבלי להחשף לכלי התקשורת הושני, המוח שלנו מקבל 3000 מסרים פירסומיים ביום??!!??!! מסרים בצורות של לוגו, צבע, אות, צליל וכל מיני כאלה. זו הסיבה שאני מאמינה ש”לחסום”את הפרסומות בטלויזיה הוא פחות אפקטיבי למטרה הזו.
מאבק במדיום הטלויזיוני צריך להיות לצורך מלחמת חורמה בשימוש באלמנטים מיניים כל פרסומת לכל דבר!!! לדעתי.
השימוש במיניות על מנת לפרסם כל מוצר יהיה אשר יהיה מעביר את המסרים שמעביר ולדעתי רואים את זה על פני החברה הצעירה - כל שני וחמישי יש ילד שמתעלל מינית בילד אחד. אחוז המקרים של עבירות על רקע מין בקרב ילדים ונוער עלה ברמה משמעותית לאחרונה וזה מפחיד אותי.