זכויות אדם

הדברים שעשינו בשלוש השנים האחרונות

התמונה של המפלגה
נכתב על ידי המפלגה ביום 6 פברואר, 2006 - 16:33.


מסתבר שיש טוב בכנסת.

רומן ברונפמן. הבחירה החופשית.

הכנסת היא מקום שנועד לעשייה למען האזרח, לשפר את איכות חייו, לתקן עוולות. לצערנו, לא כל חברי הכנסת תופסים את תפקידם בדרך הזאת. לשמחתנו, יש מי שכן. רומן ברונפמן והבחירה החופשית צרכים לחזור לכנסת בייצוג שיבטיח את המשך העבודה. זאת המשימה שלנו, כבעלי זכות בחירה. אלה הדברים שנעשו בשלוש השנים האחרונות:

03.2003
הונחה הצעת חוק "תחבורה ציבורית ביום המנוחה". מוצע כי התחבורה הציבורית   תופעל בשבת על מנת למנוע אפליה של אזרחים שאין ברשותם רכב.


מצע המפלגה

התמונה של המפלגה
נכתב על ידי המפלגה ביום 30 ינואר, 2006 - 14:36.


הבחירה החופשית באה להציע אלטרנטיבה נאורה, הומאנית - ליברלית, למערכת הפוליטית בה אנחנו חיים. רומן ברונפמן וקבוצת האנשים העומדת מאחורי הבחירה החופשית פועלת בשטח כבר שנים. אנשיה פעילים בכנסת, בפעילות ציבורית, פעילי שלום ואקטיביסטים חברתיים וסביבתיים.


תגיד לי מי החברים שלך ואגיד לך מי אתה

התמונה של המפלגה
נכתב על ידי המפלגה ביום 26 ינואר, 2006 - 09:51.
היום פורסם ב"הארץ" מאמר שכתב ח"כ ברונפמן, המבוסס על הדברים שנשא בכנס בנושא "משפחות מעורבות", לפני כשבוע. בכנס, כמו גם במאמר, מתייחס ברונפמן למצוקתם של 300,000 מאזרחי ישראל, המוגדרים כלא יהודים וזוכים ליחס מפלה בהתאם. אלו הם בני זוג, ילדים והורים ליהודים, אשר עלו ארצה באחד מגלי ההגירה הגדולים ממזרח אירופה. למרות שקשרו את גורלם עם העם היהודי ובחרו לחיות במדינה יהודית בתוך הקהילה היהודית, הם מנועים מלקחת חלק במחול התרבותי המקומי ולהשתתף בטקסי מעבר הצפויים לאזרחים החיים כאן: בר/בת מצווה, חתונה וקבורה בחלקת קבר מקובלת. ישראל, מדינה הרואה את עצמה כמדינת אזרחיה המאד מסויימים, ממדרת ללא מחשבה קבוצות אתניות ותרבותיות החיות בה, משרתות את צבאה, משלמות את המיסים אותם היא דורשת, מושיטות יד לבנייתה ושגשוגה. כל רצונם של האנשים האלה הוא להרגיש בנים חוקיים, רצויים ומקובלים - להשתייך וליהנות גם מהזכויות האזרחיות מהן נהנים היהודים "האמיתיים", מבלי לשלם את המס המשפיל והמייגע הכרוך בתהליך גיור אורתודוכסי קיצוני ומנותק מהמציאות.

המטריה של פרס

התמונה של אסיה
נכתב על ידי אסיה ביום 24 ינואר, 2006 - 12:38.
לפני כמה ימים קיבלתי מייל שכתבה גילה סבירסקי, אחת מהרכזות ב"קואליציית נשים לשלום". היא סיפרה על יוזמה משונה מאד של "מרכז פרס לשלום": לאגד תחת המטריה שלו את ארגוני השמאל בישראל. עבור יוזמה זו זכה המרכז לתקציב מכובד - תקציב שהזרים לו האיחוד האירופאי.. כך קרה שאתמול נפגשנו, ביוזמת סבירסקי, עם נציגת האיחוד האירופאי בישראל - ושאלנו למה. למה הארגונים, הפעילים והמתרוצצים, צריכים מטריה בדמות "מרכז פרס לשלום"? למה דווקא פרס, אשר אינו מזוהה עם השלום כבר לא מעט שנים, אמור לקחת חסות על ארגונים שחיים עשייה? למה דווקא ארגון מהמיינסטרים, ארגון מתוקצב ומתוקשר, זוכה לתקציב מעורר קנאה - ולא הארגונים הפעילים באמת? המקדמים את השלום באמת?

רשמים מהפגישה שלי עם העבדים המודרנים באשקלון

התמונה של רומן ברונפמן
נכתב על ידי רומן ברו... ביום 24 ינואר, 2006 - 11:36.
אתמול בבוקר נסעתי דרומה, לאשקלון. נסעתי לראות במו עיניי את המשמעות והביצוע של "תכנית ויסקונסין" - תכנית שנועדה להשיב נזקקים למעגל לעבודה. לאחרונה נשמעים יותר ויותר קולות הטוענים שהדבר הזה הוא לא יותר מאשר אחיזת עיניים ועיוות טופוגרפי על מפת העוני.. אחרי הביקור שלי אני משוכנע לגמרי: מדובר בתכנית אכזרית, אטומה ומזיקה למדינה ולאזרחיה. תוכנית שבמסגרתה מפריטים את שירות התעסוקה ומעניקים פרמיות לחברות אשר מעסיקות עובדים לא כשירים עבור משכורות רעב.

אי אפשר לרצות את כולם...

התמונה של המפלגה
נכתב על ידי המפלגה ביום 22 ינואר, 2006 - 07:59.
בשבועות האחרונים הלחץ עלינו מתגבר. כולם רוצים לדעת מה קורה, לאן הולכים, מי ברשימה, מדוע ישנו דיאלוג עם פורשי "שינוי" ועם מי בדיוק.... יש המאבדים אמון לרגע בריאליות ההתמודדות ברשימה עצמאית, ויש המעודדים ומרוצים מהריצה העצמאית, המאפשרת לשמור על עקרונות ולהימנע מפשרות ומהיטמעות בתוך גוף פוליטי הירארכי וכובל.

ישראל תאבד את זכות קיומה כמדינת היהודים

התמונה של הדובר
נכתב על ידי הדובר ביום 21 ינואר, 2006 - 18:39.

ח"כ רומן ברונפמן (יו"ר הבחירה הדמוקרטית) טוען כי "אם לא נשכיל לערוך רפורמה ביחסי דת והמדינה, ישראל תאבד את זכות קיומה כמדינת היהודים."

את הדברים אמר ח"כ ברונפמן במהלך הרצאה שנשא בסמינר שנערך בשבת בתל-אביב והוקדש לזכויות המשפחות המעורבות.


בערד נשרף בית שנבנה בשיטת "הבנייה הקלה"

התמונה של הדובר
נכתב על ידי הדובר ביום 18 ינואר, 2006 - 11:36.

ביום שבת האחרונה נשרף בערד בית פרטי של משפחת סורין, משפחת עולים שהגיעו לישראל לפני מספר שנים. בני משפחה אושפזו בבית חולים והיום שוחררו "הביתה". אלא שאין כל כך לאן לחזור.
הבניין נבנה בשיטת "הבנייה הקלה", שמבנים מסוג זה יובאו לישראל בתחילת שנות התשעים ושווקו לעולים על-ידי המדינה כ"דיור קבע". זאת למרות שבניינים אלה, בהיותם מעין קרוואנים משופרים, הם מבנים זמניים, לפי הסטנדרט הבינלאומי. בישראל של תחילת שנות התשעים היה צורך למצוא פתרון דחוף לכמות גדולה מאוד של עולים שהגיעו ארצה ובהוראת שר הפנים דאז אריה דרעי שונה התקן לבמנים אלה מדיור זמני לדיור קבע. מאז, "דירת החלומות" הפכה לסיוט מתמשך של העולים, שמשלמים משכנתא על בית מקרטון שמתפורר מול עיניהם.


אות הוא ללכת

התמונה של אסיה
נכתב על ידי אסיה ביום 18 ינואר, 2006 - 08:38.
25 שנה עברו עליי בירושלים, בשכונת תפר בצפון העיר. שכונה שלאחרונה הסתבר לי שהיא התנחלות בכלל.. שאדמותיה הופקעו לקראת העליה הגדולה שבמסגרתה הגעתי ארצה - מהכפריים הערבים סביב. המחסום הוא שהטעה אותי כל השנים, כי הוא עבר צפונית לכניסה לשכונה שלנו. הייתי צריכה להגיע לבילעין כדי ללמוד שהמחסומים אינם קשורים לגבולות לגיטימיים ומוכרים בינלאומית - אלא רק לתוואי הכלכלי והפוליטי של הבניה היהודית. הרבה דברים לא ידעתי כשגרתי בירושלים. ידעתי כי האנשים אשר מבקרים בכל בוקר את פחי הזבל שמתחת לבית הם ערבים המתגוררים בשטחים שמול חלוני, אבל לא ידעתי שעצם החיטוט שלהם בפחי הזבל מסכן אותם במעצר על שהיה בלתי חוקית. ישראל לא מעוניינת שהאנשים האלו יתקיימו בשום מקום. ברי המזל חיים בבתים שאינם שנויים במחלוקת - ולכן שהותם בסלון ביתם היא חוקית. רבים אחרים, כמו הבדואים בכפרים הבלתי מוכרים בנגב, אינם מרגישים בטוחים גם בסלון ביתם.. כשאני מנסה לראות את המציאות דרך העיניים של הפלסטינים, אני רואה כובש שמנסה לדחוק אותי החוצה, אל מחוץ לביתי, אל מחוץ לחיי, אל מחוץ לעורי.  

לעזאזל, המדינה הזו גם שלי

התמונה של יצחק אדרי
נכתב על ידי יצחק אדרי ביום 17 ינואר, 2006 - 09:47.

אין בדבריי מן הייאוש ורפיסות המחשבה, גם לא נבואת זעם. אין בדמעותיי להרפות את מאבקי ואין בכוונתי להמשיך להיות חי-מת המהלך בתוכנו. גם אם ירמסו את גאוותי ויכבשו את כבודי, איש לא ייקח ממני את הזכויות שלי בישראל. נקודה. סוף
אני בונה חלום שיצעיד אותנו לעתיד טוב יותר, בו הכוח המשחית את הנורמות השלטוניות יהיה סיוט מאתמול. אני בונה חלום בו הפחד והטרור מכוחות התאגידים, העוטים מסיכות חברתיות, ייעלם ויתפוגג. אני בונה חלום בו החופש להביע דעה הוא ערך קדוש ומוחלט שלא מוביל לנידוי, כאב וכאוס אישי. אני בונה חלום בו שופט יהיה חומת מגן אנושית בפני המושחתים שמובילים אותנו במורד מדרון חלקלק המשומן בכסף. אני בונה חלום בו יפורקו האחוזות של בעלי ההון בתקשורת והיא תשוב לתפקידה כשומרת הסף של הדמוקרטיה. אני בונה חלום בו הכלכלה תדע ליצור בלמים שירסנו את הדורסנות הקפיטליסטית.