מפלגת הבחירה הדמוקרטית

ב- 9.08.2005 התפרסמה בתקשורת תוכנית משרד האוצר לבטל את נציגות הארגונים הסביבתיים בוועדות המחוזיות לתכנון ובנייה.

כמי שרגיש להיבטים סביבתיים של חיינו אומר זאת פשוט – זהו צעד בלתי מתקבל על הדעת שאסור שיעבור! בכל פינה בארץ היום אנו רואים את התוצאות של בנייה, שלא לקחה בחשבון את ההשפעות הסביבתיות, הבריאותיות וטובת הציבור בכלל בהליכי התכנון. בנייה בלתי מודעת להיבטים אלה היתה, אולי, כורח המציאות במהלך הקמת המדינה, אך כיום, בשנת 2005 יכולה ישראל ואף חייבת לעבור לסטנדרטים אחרים של קיום ופיתוח. תוצאות של המצב שהיה קיים קשות ביותר ופוגעות בבריאות הציבור ובאיכות החיים שלו.

שתי בעיות מהותיות מכתיבות את התנהלותינו. האחת (המובנית) – היא הגדרת המדינה כ"יהודית ודמוקרטית", אשר טומנת בחובה סתירה לוגית; והשנייה (הנרכשת) – היא הכיבוש המתמשך של השטחים. עם סיום מלחמת יוני 1967, המליצו בכירים במודיעין הישראלי לראש הממשלה דאז להקים במהירות האפשרית מדינה פלסטינית עצמאית בשטחי הגדה המערבית. במשך 38 השנים הבאות המלצה זו לא התקבלה על ידי הדרג הפוליטי. הכיבוש היה עם הזמן לחלק מאיתנו ומתפיסתנו את החיים במזרח התיכון וכבש אותנו באותה מידה שאנחנו כבשנו את השטחים ואת העם הפלסטיני.

חיפה - הבירה הכלכלית, התרבותית והמדעית של הצפון, מאבדת את כוחה מיום ליום: מעגלי האבטלה הולכים ומתרחבים; הפשיעה גוברת לכדי כך שחיפה הפכה לזירת קרבות הסכינים במועדונים ולחממה למחוסרי בית, נרקומנים ואלכוהוליסטים; וסימן הכי מטריד - צעירים ואוכלוסיות חזקות אחרות עוזבים את העיר לטובת פריפריות או תל-אביב. גם העולים החדשים, שהיוו פעם מקור לגאווה עירונית (בחיפה נקלטו בהצלחה כ- 80 אלף עולים ב-15 השנים האחרונות) , מתחילים להתאכזב מהבטחות לא ממומשות של הצמרת העירונית. לשכתי מוצפת בפניות העולים, המתלוננים על הזנחה, התפוררות הרשות לקליטת העלייה ובעיקר על איבוד תשומת הלב השלטונית ושינוי בסדר עדיפויותיו. יש כאלה שאף מלינים על כך שהעירייה אימצה מדיניות של אפליה מתקנת כלפי ערביי העיר וזאת על חשבון העולים.

מעריב העלה בימים האחרונים את נושא השחיתות השלטונית לראש סדר היום הציבורי. על אף העובדה שבדבריהם של דנקנר, מרגלית ואחרים אין חשיפה של פרשיה מביכה תורנית, הם ריכזו לעיני כל כמות כה גדולה של רפש פוליטי, שלא ניתן יהיה עוד להתעלם ממנו. הם ריכזו את כל אשר ידענו, ודיברנו בחדרי חדרים, אך לא השכלנו להשמיע קול זעקה ברור וחד-משמעי נגדו.

הוזמנתי על-ידי מארגני אירועי יום המריחואנה לשאת היום דברים בפיקניק המרכזי בתל-אביב. הפעם, הצלחתי לממש את זכותי הדמוקרטית להשמיע דעה, גם אם אינה דעה מקובלת על הממסד, וזאת בניגוד לאירוע דומה אשתקד, בו המשטרה פוצצה בברוטליות את האירוע בהשתתפות המוני אנשים כמה דקות לפני שהייתי אמור לנאום. אירועי יום המריחואנה מצויינים ברחבי העולם בכ-200 ערים ביום זה ובישראל זוהי שנה שמינית ברציפות שאנשים מתאספים במטרה למחות נגד מדיניות הסמים הקיימת ולהעלות לסדר היום הציבורי את הסוגיה. כי הסוגייה שעל הפרק היא אכן בוערת וכולנו מתחבטים בשאלה כיצד ניתן לעצור את התפשטות מגיפת השימוש בסמים.

יובל יועז, הארץ. 12.12.2005
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=656694

בישראל מתקיימת "הפרטה מואצת" של שירותים חברתיים חיוניים, שבשילוב חקיקה פוגענית מביאה להתגברות הפגיעה בזכויות האדם; כך טוענת האגודה לזכויות האזרח בדו"ח השנתי שלה המתפרסם היום, לרגל שבוע זכויות האזרח. בדו"ח מפורטות מגמות השחיקה בזכויות האדם בישראל בתחומים שונים, ובמרכזו הפגיעה ההולכת ומתגברת בזכותם של אזרחי המדינה לקיום אנושי בכבוד, לצד המשך הפרת זכויות האדם בשטחי הגדה, החמרה של האפליה הננקטת כלפי ערביי ישראל, ותופעות של ניצול עובדים זרים.

מאמר של דנה איידלר ב- ynet
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3141118,00.html

הצעת חוק חדשה של הח"כים רומן ברונפמן ויולי תמיר קובעת ש"פרסומת למזון ולמשקאות לקטינים תיעשה באחריות ובזהירות, באופן שלא תעודד אורח חיים או הרגלי אכילה ושתייה לא בריאים, צריכה לא מבוקרת או אכילה כפייתית ולא מרוסנת".

מאמר מאת הפרופ' ישעיהו תדמור (הארץ 8.12.05)

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=655365

מצבם של ילדים ובני נוער בסיכון ובמצוקה נבחן לאחרונה על ידי ועדה בראשותו של פרופ' הלל שמיד, שמינה שר הרווחה לשעבר זבולון אורלב. בימים אלה תסתיים עבודתה. דברים אלה נועדו לקרוא לחברי הוועדה להשהות את פרסום הדו"ח עד שימלאו חסר משווע בעבודתם. בקטגוריה "בני נוער בסיכון ובמצוקה" בחנה הוועדה את תנאי חייהן של שלוש קבוצות: חרדים, ערבים ועולים. אבל היא התעלמה במפגיע מקבוצה אחרת השרויה בעליל במצוקה ובסיכון: בני נוער הומוסקסואלים ולסביות.