מפלגת הבחירה הדמוקרטית

לפני כמה ימים קיבלתי מייל שכתבה גילה סבירסקי, אחת מהרכזות ב"קואליציית נשים לשלום". היא סיפרה על יוזמה משונה מאד של "מרכז פרס לשלום": לאגד תחת המטריה שלו את ארגוני השמאל בישראל. עבור יוזמה זו זכה המרכז לתקציב מכובד - תקציב שהזרים לו האיחוד האירופאי.. כך קרה שאתמול נפגשנו, ביוזמת סבירסקי, עם נציגת האיחוד האירופאי בישראל - ושאלנו למה. למה הארגונים, הפעילים והמתרוצצים, צריכים מטריה בדמות "מרכז פרס לשלום"? למה דווקא פרס, אשר אינו מזוהה עם השלום כבר לא מעט שנים, אמור לקחת חסות על ארגונים שחיים עשייה? למה דווקא ארגון מהמיינסטרים, ארגון מתוקצב ומתוקשר, זוכה לתקציב מעורר קנאה - ולא הארגונים הפעילים באמת? המקדמים את השלום באמת?
הנבחרת שישבה מול נציגת האיחוד כללה נציגים רהוטים, נחושים, נבונים ואמיצים - מגוש-שלום, מוסאווא, הקמפוס לא שותק, הועד נגד הריסת בתים, אחותי, מחסום ווטש, תאעיוש, קואליציית נשים לשלום, פרופיל חדש, הסרבנים, הועד למען האסיר הפלסטיני ושלום עכשיו. כולם שטחו טענות כנגד ההחלטה, ותהו שוב ושוב מדוע גוף כמו "מרכז פרס", אשר כל מעשיו הם מן הפנים ולחוץ, מעיז להציע את שירותיו הלא נחוצים, לקבל כסף ואפילו לא להתעניין בשטח אם השטח מעוניין בו... הפעילים ציינו כי "מרכז פרס" עוסק בהסברה תוך מידור עיקש ומכוון של נשים, מזרחים וערבים מתוך השיח שהוא מקדם. הם שטחו את התורה הכלכלית של פרס, הרחוקה מאד מראייה סוציאליסטית אמיתית וחסרה כל ערבות כלכלית הדדית.
נציגת האיחוד הקשיבה בעניין, ואמרה שהצעה מנומקת ובעלת פוטנציאל שמגיעה מארגון ישראלי וזוכה לאישור - מוכרת ומתוגמלת בהתאם. היא הציעה למשתתפים לסור למחרת, קרי היום, למלון "דן" בתל-אביב, על מנת לשמוע את מה שיש לאנשי "מרכז פרס" לומר להגנתם. היא חושבת שעדיף להתקרב לצלחת הכלכלית ולבלוע צפרדע פה צפרדע שם, ולקדם את העניינים הקרובים ללבם של הארגונים כבעבר. פעילה אחת הרימה ידיים ואמרה שהיא לא תוכל להמשיך לקיים את הקשרים ההדוקים שלה עם עצמה ועם הפלסטינים שהיא נמצאת איתם בקשר, אחרי אחר צהריים במלון דן, לצד פונקציונרים מיוח"צנים... כולם נשמו לרווחה. 
המשתתפות (ושני משתתפים..) החליטו שלא להצטרף ליוזמה הזו, ולא לקחת חלק בהליך המלאכותי הזה. כאשר יצאו לדרכן, אל הכנס האלטרנטיבי לכנס הרצליה, ליבן היה קל יותר.. יש משהו מאד משחרר בשהיה בחדר אחד עם אנשים החושבים כמוך.... אנשים שלא מביטים דרך אנשים, אלא מבחינים בהם.
יצאנו עם הרגשה שיש לנו מטריה. יש בה חורים והיא ללא ספק נרכשה בלא יותר מעשרה שקלים, אבל היא שלנו. וחשוב לנו לשמור אותה רחוק עד כמה שאפשר מידיו של פרס.