אות הוא ללכת

נכתב על ידי אסיה ביום 18 ינואר, 2006 - 08:38.

25 שנה עברו עליי בירושלים, בשכונת תפר בצפון העיר. שכונה שלאחרונה הסתבר לי שהיא התנחלות בכלל.. שאדמותיה הופקעו לקראת העליה הגדולה שבמסגרתה הגעתי ארצה - מהכפריים הערבים סביב. המחסום הוא שהטעה אותי כל השנים, כי הוא עבר צפונית לכניסה לשכונה שלנו. הייתי צריכה להגיע לבילעין כדי ללמוד שהמחסומים אינם קשורים לגבולות לגיטימיים ומוכרים בינלאומית - אלא רק לתוואי הכלכלי והפוליטי של הבניה היהודית. הרבה דברים לא ידעתי כשגרתי בירושלים. ידעתי כי האנשים אשר מבקרים בכל בוקר את פחי הזבל שמתחת לבית הם ערבים המתגוררים בשטחים שמול חלוני, אבל לא ידעתי שעצם החיטוט שלהם בפחי הזבל מסכן אותם במעצר על שהיה בלתי חוקית. ישראל לא מעוניינת שהאנשים האלו יתקיימו בשום מקום. ברי המזל חיים בבתים שאינם שנויים במחלוקת - ולכן שהותם בסלון ביתם היא חוקית. רבים אחרים, כמו הבדואים בכפרים הבלתי מוכרים בנגב, אינם מרגישים בטוחים גם בסלון ביתם.. כשאני מנסה לראות את המציאות דרך העיניים של הפלסטינים, אני רואה כובש שמנסה לדחוק אותי החוצה, אל מחוץ לביתי, אל מחוץ לחיי, אל מחוץ לעורי.
היום אני גרה ברמת גן. ערבים לא עוברים מולי ומחסומים לא מקבלים את פניי בבואי ובצאתי. על המתרחש בשטחים אני לומדת בעיקר דרך האינטרנט ודרך קשרים שרקמתי בתקופת ירושלים. כשהמציאות המצטיירת "שם" נראית לי בלתי נסבלת מדי, אני מתחילה לזוז בחוסר שקט ולדבר עם הסובבים אותי. למשוך בשרוולים ולהסב את תשומת הלב. אבל שבעים לא מבינים רעבים. רק כשתופעות הלוואי של הכיבוש הזה מגיעות אל סף ביתנו, יש איזו התעוררות רגעית ומתעורר דיון שטחי ואמוציונאלי סביב הנסיבות שגרמו לאיש צעיר זה או אחר לסיים את חייו בבום קטלני. אני נוסעת היום לכלא אשל בבאר שבע כדי לנסות ולמשוך בכמה שרוולים ולהצביע - עוול.

על זה שורר אריק איינשטיין וסיפר שלום חנוך, בתנ"כית אמנם אבל אנחנו יודעים מה הם רצו לומר:
כשיצלצל בעיר הפעמון בקול אדיר
אות הוא ללכת
השליכי את צרורך על גב
ואת עינייך נא מנעי מבכי
אמצי את יד ילדך, יד ישמעאל
ושאי אותו אל התבל

קומי קומי הגר הגר
ולכי לך אל המדבר
אל המדבר, הגר

עברי אשה בעיר
וכל אחד פניו יסתיר מפניי עינייך
אמרי שלום, ברכי הגר
את מי אשר בעיר נשאר אחרייך
אמצי את יד ילדך, יד ישמעאל
ושאי אותו עמך אל התבל