מפלגת הבחירה הדמוקרטית

אני רוצה לשתף אתכם בחוויה פרטית, יומיומית, שגרתית שעוברת עלי כבר כמה חודשים.
אני גרה בישוב נחמד וקטן בשרון. עובדת בלב ת"א. לא הרבה זמן. משהו כמו 6 חודשים. ההתחלה היתה לי מאוד מאוד קשה. תוך שבועיים חטפתי זיהום בדרכי הנשימה. האויר בת"א אחר. פשוט אחר. הוא סמיך יותר, חם יותר, מזוהם יותר. חבר תל אביבי טוב אפילו צחק כשהתלוננתי באוזניו וכינה אותי "ילדה טובה מהפרובינציה" (הוא בטח התכוון לפרברים). תל אביב, לב המדינה, לב פועם וחי ולא נח לרגע, אבל הוא אפור.
הבוקר שלי מתחיל מאוד מוקדם. אני עולה על אוטובוס ותמיד יושבת בצד שמאל. זה הצד הכי טוב להתבונן כל הדרך על השטחים הירוקים, המרבדים המדהימים שמכסים דונמים על דונמים, כל הדרך עד לנתניה. גם באוטובוס מנתניה לת"א אני יושבת בשמאל. כל הדרך ה-MP3 מחובר לוריד והעיניים בחלון. זו פשוט תופעה בעיני. ירוק וירוק ועוד ירוק. לקראת הרצליה, המינון הירוק מקבל דעיכה משהו ואז מתחיל בהדרגה החום. בהתחלה זה עוד מעורבב, חום עם ירוק (שילוב לא רע בכלל...). שטחי אדמה ריקים, מחכים כנראה לעוד קניון או מרכז מסחרי שיבנה עליהם וכמובן, הסינמה-סיטי, חום כולו!
עוד כמה דקות ואני בכניסה לת"א. פה כבר החום שולט ואם יש משהו ירוק, הוא מזוייף. מדשאות ששתלה העיריה. אפילו העיצים לא ירוקים. הם עם גוון והצללה של חום! זה מאוד אפור בעיני.
לא מזמן היה יום בו הגיע זיהום האויר לשיאו בת"א. אפשר היה ממש לראות טבעת אפורה מקיפה את העיר. אפשר היה לנשום את הגועל.
העובדה שהמפלגה נלחמה ואף נצחה במאבקה על המרינה בחיפה ומאוחר יותר הובילה את הצעת החוק לאויר נקי, מדברת אלי ברמות שלא אוכל להסביר. אני יכולה רק לקוות שיהיו מספיק אנשים שיתנו דעתם לכך שמאוד מאוד חשוב לשמור על קצת "ירוק" ולהלחם בשבילו כי אם לא נעשה זאת, אף אחד לא יעשה זאת והכל פשוט יעשה אפור יותר ויותר.
אני מתנחמת מידי יום בעובדה, שאני עובדת בבניין גבוה שמשקיף לים, כך לפחות יש לי גם קצת כחול...