מפלגת הבחירה הדמוקרטית

ישראל כבר הוכיחה מזמן שהיא לא ערוכה להעסקת עובדים זרים - אין לה את היכולת לדאוג להם, לוודא שהם מועסקים בתנאים הוגנים ולפקח על תנועתם פנימה והחוצה. שוק העסקת העובדים והבאתם ארצה למטרות עבודה הפך לשוק בשר: לסחר בוטה בבני אדם. לסוג של עבדות מודרנית. ככל שהזמן עובר ונחשפים הסיפורים הקשים של האנשים האלה, אשר מגיעים בלית ברירה ונבעטים אחרי שנוצלו עד תום, הרשויות מתחילות לקלוט את ממדי התסבוכת ומנסות להיאבק, כמו תמיד, בשיטות כוחניות. משטרת ההגירה היא דוגמא עגומה ל"התמודדות" שכזו.
אבל ישנם גורמים אשר הצליחו להתעלות מעל הפאניקה הכללית, להבחין בכל מרכיבי התמונה ולייחס את האחריות לתופעה לכלל האנשים הלוקחים בה חלק. בעניין הזה קיבלנו היום מספר ציטוטים מתוך גזר דין של בית הדין האזורי לענייני עבודה בירושלים, אותו מצאנו לנכון לפרסם באתר.

מצורף גזר הדין כולו:

מדברי השופט אייל אברהמי:
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים:

"במקומותינו, פעמים הרבה, מועסקים מהגרי העבודה "כשואבי מים וחוטבי עצים". מתגוררים בשולי הערים, בתנאים קשים תוך שמתיחסים אליהם כשקופים – ככאלה הקיימים, עת אנו נזקקים לכח עבודתם, אך בבואם לקבל זכויותיהם מבכרים להתעלם מהם.

לית מאן דפליג שמהגרי העבודה המכונים "עובדים זרים", זכאים על פי הדין לתנאי עבודה הוגנים. משפט העבודה המקנה זכויות קוגנטיות – מכח חקיקת מגן כמו גם צווי הרחבה וכיוצ"ב חל על העובדים הזרים.
תיקון חוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) הינו נדבך חוקי נוסף, שבא לתקן המעוות ביחס לדרכי ההעסקה של עובדים זרים ויש לברך על כך. כמובן שבחקיקה בלבד לא סגי ויש לפעול כדי להביא לחלחולן של הנורמות הראויות גם לתרבות ההעסקה בישראל, כדי שיוענקו הזכויות לאלה החיים ועובדים בתוכנו. "
...
"זיכרון מעצב ומכונן ביהדות הינו עבדות מצרים שם עבדו ישראל בפרך, כגרים בארץ לא להם. היה זה תוך ניצול מחפיר והשפלה נוראית. עבדות מצרים יצרה את רעיון חירות האדם וכבודו ומכוחה נקבעו חובות מוסריות כלפי הזר והחלש. התורה הזהירה פעמים הרבה, מפני ניצול נדחי החברה ונדכאיה וביניהם הגר והזר שנחשבו, אז כעתה, לאחת הקבוצות החלשות, בין היתר בשל בדידותם והימצאותם בסביבה לא טבעית. "
...
"לא זו בלבד שאסור לעשוק ולהלין את שכרו של הגר, עלינו אף לדאוג לכך שיוכל להתפרנס בכבוד, לפיכך אין לדחוק אותו לחצר האחורית, ולשולי הערים אלא לאפשר לו מגורים במקום שבו "אומנותו יוצאה", היינו שמקצועו ומלאכתו יוכלו לפרנסו בכבוד."
...
"מעת שהמחוקק קבע נורמות מינימליות ועיגנם בדין (בתקנות) הרי שחלה חובה לפעול בהתאם לנורמות אלה. נורמות אלה הינן הסף והבסיס עליו ניתן להוסיף נדבך נוסף אך לא לגרוע מהן. גריעה מהנורמה הגלומה בתקנה, יש בה משום פגיעה בזכויות האדם של העובדים הזרים, עליהם עלינו לשמור. האמור בתקנות מגלם את זכויות האדם המינמליות שלא ניתן לפחות מהן. ניתן היה להקצות ולהתאים, התנאים, בהשקעה כספית לא גבוהה. לא מצאנו צידוק לאי עריכת התאמות. מטבע הדברים קביעת נורמה מינימלית נועדה להביא לסטנדרטים חדשים ואין לקצץ בנטיעות. כבר הזהירו חז"ל: "פורץ גדר ישכנו נחש"."