מפלגת הבחירה הדמוקרטית

אני כלל לא פוסלת שימוש בריטלין או כל טיפול אחר לצורך בעניין.... אלא, שאני פשוט סבורה שלמקרה של הבן שלי זה לא נכון ולא מתאים. אני כן אגש לקבלת יעוץ נוירולוגי, אולם, אני מראש מגדירה עצמי כ- "עבריינית משרד החינוך". יש לי תעודת הוראה ועבדתי כמורה. הכרתי את המערכת משני צידיה וזו גם הסיבה שעזבתי. הבן שלי לא יכול לעזוב באותה פשטות ולכן חשוב לי לתת לו השלמות של כל מה שהמערכת הכושלת לוקה בהם בחוסר אדיר. כאמא, אני מוקסמת בכל שיחה עם בני מחדש ולטפח את היכולות שלו עומד בראש מעייני. אני אספק לו העשרה מעל ומעבר. מה קורה במצב בו יש ילד עם פוטנציאל והורים שאין להם את היכולת (בכל סיבה שבעולם) להעשיר את הילד מעבר לנלמד בביה"ס?!

להגיע ליעוץ נוירולוגי זה לא נורא. אולי אפילו יכול להיות מענין מבחינתך. לא כל הילדים מקבלים ריטלין. מי אמר שבנך צריך ריטלין? לפי התאור שלך הוא צריך יותר גירוים.

שבתור הורה את יכולה להסתכל ולבכות על מערכת החינוך, וגבול ההתערבות הוא בעיתי, אין ספק שמימד המניעה מהורים "בעייתים" גרם לחקיקה הנ"ל.
בתור אחד שעבד חצי שנה במערכת החינוך בבית ספר שמצבו טוב יחסית, אין לי ספק שהמערכת במצב מאוד קשה, והתסכול שלך הגיוני, וכנראה שאף פעם אין ברירה אלא להעשיר את המערכת מבחוץ.
יום ליומודים ארוך היה אמור לפתור את הבעיתיות שאת מציינת, לדוגמא בית ספר האמריקאי בסוף יום הלימודים "הרגיל" יש פעיליות שמתחלקות או לעזרה או להעשרה.
אולי יום יבוא גם בארץ

משרד החינוך נכשל בכל מישור אפשרי. מעטים מאוד הם הבוחרים להיות מורים מתוך אידיאולגיה, חזון ושליחות. כשהחומר האנושי בהוראה אינו בשיא, כל היתר הוא תוצר לואי של הכשל המערכתי: מורים/מורות שלא מרוצים, ילדים שלא מקבלים את מה שלשמו הם שם, הורים שמתבוננים על כל זה "מבחוץ" ואזלת ידם מעוררת רחמים כמעט. אמרתי ואומר זאת שוב. אני לא מאפשרת לילד שלי ליפול בין הכסאות וזה במקרים מסוימים הופך אותי לעבריינית! במובן מסוים אני אפילו יכולה לומר שכיום, ביה"ס" הוא מעין שרות משודרג של שמרטפות עבורי. עד שלא תהיה רפורמה במערכת החינוך, ואחת שתיטיב עם המורים, לא יהיה שום שיפור!!! שם צריך להתחיל!!!

שכר ראוי יביא למערכת חומר אנושי שראוי להפקיד בידיו את ילדינו (וגם גבר אחד או שניים...). רבים נוטים לטעות בסברה שמורים מקבלים שכר יפה ביחס לשעות העבודה שהם נותנים. אז ראשית זה ממש לא כך, העבודה ממשיכה עוד שעות ארוכות לתוך היום, גולשת לחיים הפרטיים ואין בה גבולות! שנית, אני מציעה לאנשים שחושבים כך, להתנדב לשעה אחת של מילוי מקום בגן ילדים, בית ספר, יסודי או חטיבה ואם אתם ממש אמיצים אז בתיכון!!! אולי אם לימור לבנת היתה מנסה לעשות זאת, הרפורמה הכושלת שהציעה, היתה נראית אחרת...
כמה מה"קודקודים" שיושבים שם למעלה צריכים סוף סוף להבין, שהילדים האלה היום, בעוד שנים שיעופו כמו רוח יהפכו להיות הדור המייצג הבא של החברה שלנו. אם ניתן להם היום את הכלים הנכונים, ערכים נכונים, למידה, בינה ויכולות התמודדות, נוכל להשתמש פחות במשפט "פני הדור.... כפני מחנכיו!"