מפלגת הבחירה הדמוקרטית

מאמר מאת הפרופ' ישעיהו תדמור (הארץ 8.12.05)

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=655365

מצבם של ילדים ובני נוער בסיכון ובמצוקה נבחן לאחרונה על ידי ועדה בראשותו של פרופ' הלל שמיד, שמינה שר הרווחה לשעבר זבולון אורלב. בימים אלה תסתיים עבודתה. דברים אלה נועדו לקרוא לחברי הוועדה להשהות את פרסום הדו"ח עד שימלאו חסר משווע בעבודתם. בקטגוריה "בני נוער בסיכון ובמצוקה" בחנה הוועדה את תנאי חייהן של שלוש קבוצות: חרדים, ערבים ועולים. אבל היא התעלמה במפגיע מקבוצה אחרת השרויה בעליל במצוקה ובסיכון: בני נוער הומוסקסואלים ולסביות.

בטיוטת הדו"ח מופיעה הערה המתרצת את הדבר: המצוקות שבהן התעניינה הוועדה קשורות בשונות שברקע התרבותי והאתני, ואילו להומו-לסביות רקע אחר. ההערה הזאת מבטאת נוקשות, שכן גם אם מקור מצוקתם של בני הנוער האלה שונה, המצוקה בעינה וראויה להתייחסות. מתגלית בה גם בורות. ההומו-לסביות מתפרשת כיום לא רק במונחים של מיניות אלא במושגים של מגדר, כלומר, במושגים של תרבות. יש לקוות שהימנעות הוועדה מעיסוק בקבוצה ההומו-לסבית איננה מעידה על דעות קדומות ועל הומופוביות.

קשה לאמוד את הסבל הרב של מי שמגלה בעצמו נטייה להומוסקסואליות; את החרדה, את הבדידות, כשאין לו אדם קרוב להיוועץ בו ולקבל ממנו סעד וחום אנושי. אני מכיר זאת כאב לבן הומוסקסואל, עידו, כמחנך-כיתה וכמנהל בית ספר במשך שנים רבות בעבר, וכמי שמצוי בספרות העוסקת בנושא. אני יודע על הורים המתנכרים לילדם מעת שנודעה להם נטייתו החד-מינית. עידו טיפל במסירות בידיד שלו, חולה איידס, שהוריו עזבוהו לנפשו.

פגשתי בנערים הומוסקסואלים. חלקם באו אלי מיוזמתם, בחשאי, מכווצים מאימה, פורקים בגמגום ובהתייפחות את מטענם הנפשי, מבקשים עצה ועזרה. אל חלקם הגעתי כי ראיתי את ייאושם ושיערתי את מקורו. הקשבתי לסיפורו של נער שסבל במשך שנים מהצקות ומהתעללות מצד בני כיתתו. האזנתי לנער אחר שתיאר את חיבוטי נפשו ביחס לזהותו המינית, את המשיכה המינית הנחשבת אסורה, את כמיהתו לדעת מיהו. היה נער שסירב לצאת לטיול של שכבת י"ב ורק אחרי שיחה ארוכה נפרץ סגור לבו: הוא חושש להימצא בחדר אחד ובמקלחת משותפת עם בנים. ובאה אלי נערה, שזהותה הלסבית היתה כבר מגובשת לחלוטין, והיא קיבלה זאת באומץ כגילוי של עצמיותה, אלא שהוריה דחוה, כמעט גירשו אותה מהבית.

תלמיד שלי, הומוסקסואל, חכם ומוכשר מאין כמוהו, שם קץ לחייו. השתתפתי בהלווייתו. אחר כך באתי לביתו, לנחם את הוריו. הם, שבורים וכואבים, שאלו שוב ושוב: למה? כעבור כשנה התקשרו אלי וסיפרו לי כי כאשר עשו סדר בחפציו של בנם, מצאו מחברת ובה דברים שכתב על עינויי נפשו בשל הנטייה ההומוסקסואלית שגילה בעצמו.

תמונה עגומה עולה גם מתוך הספרות המדעית. שורה של מחקרים מגלים ששיעור ההתאבדויות ומספר ניסיונות ההתאבדות של בנים הומוסקסואלים ובנות לסביות, מקרב כלל אוכלוסיית בני הנוער שהתאבדו או ניסו להתאבד, גדול לאין ערוך ממשקלם המספרי באוכלוסייה זו. ועוד: בקרב אוכלוסיית בני נוער הומוסקסואלים ולסביות, שיעור המנסים לשים קץ לחייהם והמתאבדים הוא מבהיל.

ליבת הפתרון למצוקת בני הנוער האלה היא בחינוך. עיקרו - טיפוח של ערך כבוד האדם, של תפישת האדם כסובייקט הזכאי לחיות את קיומו באורח אותנטי, של רגישות וסובלנות כלפי מי שנתפש על ידי החברה כשונה. אין צורך לאהוד את תופעת ההומוסקסואליות כדי לחבב ולכבד את עצמיותם האחרת של חבר-לכיתה הומוסקסואל או בת-כיתה לסבית.

כבכל מצב של מצוקה וסיכון, הפתרון המקיף צריך להיעשות בראייה מערכתית. הוועדה לבדיקת מצבם של ילדים ובני נוער בסיכון ובמצוקה, בהיותה ועדה מטעם הממשלה, יכולה לתרום לכך. תהא זו החמצה אם תמעל בתפקידה זה.

הכותב, פרופסור לחינוך, משמש ראש החוג למדעי ההתנהגות במכללת עמק יזרעאל