מפלגת הבחירה הדמוקרטית

יניב הלפרין, gogay
http://www.gogay.co.il/today/files/4658.asp

גורמים בקהילה טוענים כי וועדה ממלכתית שהתכנסה על מנת לדון בנוער בסיכון ובמצוקה מתעלמת במסקנותיה מהנוער מהקהילה. ג'רי לוינסון, פסיכולוג במקצועו ולשעבר יושב ראש וועד הבית הפתוח, מנהל בימים אלה מאבק, בין היתר באמצעות פנייה לחברי כנסת, על מנת שהוועדה, שאמורה להגיש את מסקנותיה בקרוב, תתכנס שוב לפני הגשת המסקנות ותדון בנוער גאה במצבי מצוקה. לדבריו, היעדר דיון כזה עלול לגרום לכך שבני נוער גאים ימשיכו להיות מופלים. יושב ראש הוועדה אמר בתגובה כי הוועדה התייחסה לנושא וכי "וועדות מקומיות בכל רשות אמורות לתת ביטוי גם לקהילה ההומו-לסבית".

לפני כשנתיים החליטה הממשלה על הקמת "הוועדה הציבורית לבדיקת מצבם של בני נוער בסיכון ובמצוקה" (כך שמה המקורי של הוועדה). הוועדה, בראשותו של פרופ' הלל שמיד, ראש בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בירושלים, פעלה במסגרת משרד הרווחה. בראש אותו משרד עמד, בעת ייסודה של הוועדה, זבולון אורלב מהמפד"ל.

בכתב המינוי של הוועדה נכתב כי תפקידיה הם "ללמוד ולהגדיר את ההיבטים והמימדים של בעיית הילדים והנוער הנתונים בסיכון ובמצוקה, לסקור ולבחון את השירותים והתכניות הקיימים למענם, לסקור את קווי המדיניות ואת החקיקה... ולבחון את התאמתם למציאות ולגבש מסקנות, ובמידת הצורך להמליץ על הצעדים שיסייעו לקידום מצבם של ילדים ובני נוער בסיכון לטווח הקצר ולטווח הארוך".

לוינסון אמר כי "הוועדה עומדת להגיש מסקנותיה לראש הממשלה, שהוא כיום גם שר הרווחה, מבלי שהקדישה דיון כלשהו לבני ובנות הקהילה. הדבר נודע לי במאי השנה ומאז אני מקדיש מאמצים לדרבן את הוועדה להתכנס ולדון בנושא, לכנס מומחים ולהסיק מסקנות, אך היא ממשיכה בסירובה לדון בנושא כלל". הוא טען כי הוועדה ביקשה ממנו להגיש נייר עמדה בנושא הנוער הגאה ומצוקותיו, והוא אמנם הגיש אותו, אך מעבר לזה – סירבה הוועדה לדון בנושא, ובכלל זה סירבה להזמין מומחים.

"ההחלטה תמוהה ודורשת הסבר"

בעקבות הסירוב, פנה לוינסון לח"כים, מומחים ואישי ציבור על מנת שאלה ילחצו על פרופ' שמיד לכנס את הוועדה לדיון נוסף, שיתמקד בבני נוער מהקהילה. ואמנם, בימים האחרונים שלחו מספר ח"כים ואישי ציבור מכתבים לפרופ' שמיד בנושא. בין הח"כים ניתן למצוא את חיים אורון ממרצ, רומן ברונפמן, יושב ראש הבחירה הדמוקרטית, ואראלה גולן משינוי. ח"כים נוספים שהבטיחו ללוינסון להתייחס לעניין הם קולט אביטל ממפלגת העבודה ורן כהן ממרצ. לוינסון אמר כי לפרופ' שמיד נשלחו מכתבים בנדון אף מאישי ציבור ומומחים כד"ר ישעיהו תדמור, לשעבר מנהל בית הספר הריאלי בחיפה ולשעבר בכיר בחיל החינוך בצה"ל, עו"ד דן יקיר, היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח ופרופ' יובל יונאי מאוניברסיטת חיפה.

ח"כ אראלה גולן משינוי כתבה כי "החלטתה של הועדה תמוהה בעיניי ודורשת הסבר, היות שהיא אינה עומדת בקריטריונים בסיסיים של הבטחת שוויון ובזכותו של כל אדם, שלעניינה של הועדה יש קשר הדוק אליו להשמיע את דברו. חמור מכך, החלטתה של הועדה היא עדות להמשך האפליה והתעלמות מתמשכת מ כ-10% מהאוכלוסייה, המביאה להנצחת המצוקה, לגידול בשיעור ההתאבדויות ולחוסר בביטחון אישי של צעירי הקהילה. רק בשבועות האחרונים פורסמו מקרי התעללות והתנכלות לחיילת וחייל בצה"ל על רקע נטיותיהם החד מיניות. ודאי ידוע לך הנתון כי למעלה מ-30% מניסיונות ההתאבדות באים על רקע נטיות חד מיניות. לא יתכן כי וועדה ציבורית העוסקת בבני נוער בסיכון תתעלם מתופעה בסדר גודל כזה".

פרופ' שמיד השיב למכתב ששלח לו בנדון ח"כ רומן ברונפמן וכתב כי הוועדה "דנה במצוקת הנוער ההומו לסבי וזאת בעקבות פנייתו של מר ג'רי לוינסון אליי. הוועדה קיבלה שורה של החלטות שיש בהן התייחסות לשאלות שאתה מעלה במכתבך. ביטוי להחלטות אלה נמצא בדין וחשבון שיוגש לממשלת ישראל. יחד עם זאת, ובטרם יתפרסם הדו"ח, אתייעץ עם חברי הוועדה על הנושא ואשוב לעדכן אותך לאחר הדיון".

בתשובה למכתב זה שלח ברונפמן לפרופ' שמיד מכתב נוסף בו כתב כי "טיוטת הדו"ח אינה מתיישבת עם קביעתך כי התקיים דיון במצוקת הנוער ההומו-לסבי בעקבות פנייתו של מר לוינסון. משיחה עם מר לוינסון עולה דווקא תמונה הפוכה והיא שמלבדו לא נפגשה הוועדה עם אף מומחה לנושא בעיות וטיפול במצוקת נוער הומו לסבי". "נוצר, בעיני לפחות, הרושם של טיוח ונסיון להשתיק את הטענות על ידי הכנסת מספר בודד של התייחסויות שטחיות לקהילה זו".

עיון בטיוטת הדו"ח האחרונה, שנכתבה בחודש שעבר, מעלה כי בכל 181 עמודיו של הדו"ח יש רק 5 פעמים התייחסות לקהילה. בהתייחסות הראשונה נכתב כי הוועדה ממליצה להשקיע מאמצים שיתמקדו בפיתוח תכניות מניעה וטיפול באוכלוסיות מיוחדות, בהן "בני נוער הומו לסביים", לשון הטיוטא. ההתייחסות השנייה היא בנוגע לתקצוב המופנה לנוער בסיכון, כאשר בין הדברים המוזכרים שם מוזכר גם "מרכז חירום לנוער הומו לסבי". הדו"ח גם קובע, תחת הכותרת "תמונת מצב", כי "יש התעלמות מן הצרכים המיוחדים של בני נוער הומו-לסביים ואפליה כלפיהם".

הדו"ח גם קורא להקים פורום ציבורי בו ישתתפו "נציגים מכל הקבוצות החברתיות - יהודים וערבים; חילוניים ,דתיים וחרדיים; נציגי כל הדתות; עולים; עובדים זרים; נציגי הקהילה ההומו-לסבית". הוועדה, אגב, מציינת כאחד המקורות הביבליוגראפיים שלה את הדו"ח הראשון על זכויות הגייז שהוציאה המועצה לזכויות קהילת הלהט"ב.

"הפרופסור איננו מדייק"

לוינסון טען כי פרופ' שמיד "אינו מדייק" במכתבו לח"כ ברונפמן וכי אין בהתייחסות לקהילה בדו"ח די. לדבריו, "יש משפטים יחידים בדו"ח שמשתרע על פני למעלה מ- 170 עמודים. לאוכלוסיות שבהן הוועדה בחרה להתמקד- בני עולים, ערבים וחרדים – מוקדשים לא פחות מ- 32 עמודים. זאת לעומת משפטים בודדים שבהם מופיע צמד המילים 'הומו לסביים'".

לוינסון ציין כי 30% מבני הנוער שמתאבדים עושים זאת על רקע נטייתם המינית ועל רקע שאלות העולות אצלם בנדון וכי בני נוער מהקהילה סובלים מסטיגמות רבות. לדבריו, "הסטיגמה שקיימת לגבי הומוסקסואליות בקרב רבים מהמיעוטים שמרכיבים את החברה הישראלית מונעת מבני נוער מהקהילה לפנות לטיפול ולייעוץ בשעה שעמיתיהם יכולים לפנות ואכן פונים. היא גם מונעת מאמצים לאתר אותם. לכן, המאמצים חייבים להיות אחרים וייחודיים. מכל זה הוועדה מתעלמת, היא אפילו לא דנה".

גורם בוועדה אמר בנדון כי "אם אתה מטפל בנער הומוסקסואל – איך אתה יכול לטפל בו אם אין לך את ההבנה של העולם שמתוכו הוא בא?" הוא הוסיף כי הדו"ח הוא "מהפיכה בתפיסת שירותי הרווחה של מדינת ישראל. זאת הפעם הראשונה שהמדינה מבינה שסיכון זה לא דבר שאו שאתה נמצא בו או לא כי אם רצף". עם זאת, הוא טען כי "זה מחדל שוועדה שיש בה תת וועדה על אוכלוסיות מיעוטים מזכירה אולי בשורה וחצי הומואים ולסביות. מהתייחסות או אי התייחסות נגזרים משאבים שיהיו לטיפול באוכלוסיה. עצם העובדה שזה לא מוזכר ישפיע על המשאבים לטיפול. כמעט כמו דפי זהב – אם אתה לא שם – זה לא קיים".

פרופ' שמיד עצמו אמר בתגובה כי "הוועדה כן התייחסה לנושא של ההומו-לסביים. היא לא נותנת לזה אותו ביטוי שהיא נותנת לדברים אחרים כי הוועדה החליטה שהיא מציעה נוסחא של הגדרה אוניברסאלית של ילדים ובני נוער בסיכון שבני נוער מהקהילה נופלים שם". לדבריו, "הוועדה ממליצה על נוסחאות הקצאה למשאבים שלוקחים בחשבון גם את מצבם של ילדים ובני נוער במצוקה מקהילות שונות. היא גם ממליצה על הסדרים מחייבים בין הממשלה והרשויות המקומיות, כאשר הוועדות המקומיות בכל רשות אמורות לתת ביטוי גם לקהילה ההומו לסבית".

פרופ' שמיד הוסיף כי "אנחנו גם לא נתנו התייחסות לילדים שנמנים על שכבות סוציו אקונומיות גבוהות שמדרדרים לפשע, סמים וכדומה וזקוקים לטיפולים מיוחדים. ג'רי לוינסון הציג בפניי נתון של 600 אלף אנשים שנמנים על הקהילה. לא ייתכן שכל ה- 600 אלף חשופים למצבי סיכון. באוכלוסיה הכללית – 15% מהילדים ובני הנוער נמצאים במצבי סיכון ומצוקה".

באשר לטענה כי הוועדה נותנת מקום נכבד הרבה יותר מהאוכלוסייה הגאה לילדים ובני נוער בני מיעוטים אחרים, אמר פרופ' שמיד כי "ילדי עולים, ערבים, מיעוטים וחרדים הם מיליון מתוך יותר מ- 2 מיליון ילדים שיש במדינה. הם כבר לא אוכלוסיות מיעוט".

לדבריו, "חשוב להגיד שבניגוד למה שלוינסון מטפטף לח"כים, הוועדה לא התכנסה במליאה אבל עשיתי סבב התייעצויות בוועדה בנושא וכולם בעמדתי. אני אעשה עוד סבב עם חברי הוועדה כדי לבחון שוב את הסוגיה לפני שהדו"ח מתפרסם". בתשובה לשאלה מדוע לא הוזמנו מומחים לענייני הקהילה לוועדה, אמר פרופ' שמיד כי "הוועדה לא חשבה שיש לייחד את הטיפול לכל מיני קבוצות באוכלוסייה. זה נוגד את העקרון של האוניברסאליות".