מפלגת הבחירה הדמוקרטית

טקטיקת ההפחדה של הרשות למלחמה בסמים והתמקדותה בקנביס הן הרות אסון

מדי כמה ימים אנחנו מתבשרים על הצלחות של משמר הגבול, צה"ל והמשטרה בתפיסת משלוחי סמים בגבול לבנון ובגבול מצרים. אפשר ואף צריך לברך על הצלחות אלה, אך אפילו גורמי הביטחון מסכימים שמדובר בטיפה בים - הסמים שנתפסים מהווים פחות מ-10% מהסמים המוברחים לישראל.

בה בעת, לאורך החצבני, על חופי הכנרת, במכללות ובאוניברסיטאות נתפסים מדי שנה מאות אזרחים שומרי חוק, שכל חטאם הוא חיבתם לצמח הקנביס (מריחואנה וחשיש). אזרחים אלה, המשתייכים לכל שכבות האוכלוסייה, זוכים ברובם לרישום פלילי ואף לתיק פלילי ואינם יכולים עוד לעבוד בשירות המדינה. הם נהפכים בעיניה לעבריינים.

היחס לקנביס בעולם, ובעיקר באירופה, משתנה במהירות. כבר לא מדובר רק במדינות מתירניות כמו הולנד. לרשימת המדינות ששינו את מדיניותן ביחס לקנביס אפשר להוסיף את שווייץ, פורטוגל, בלגיה, והתוספת החדשה והמרעישה - אנגליה.

השאיפה ללגליזציה של הקנביס אינה צריכה להיות נחלתם של המעשנים בלבד. במדינות שהוזכרו, הלגליזציה גרמה לצמצום בפשע, להורדת נטל מהמשטרה ולפינוי משאבים לטיפול בבעיות חברתיות בוערות וחשובות הרבה יותר, והיא גם מאפשרת למקד את המאבק בסמים קשים. לגליזציה תאפשר ייצור מקומי של קנביס, דבר שיגזול פרנסה מסוחרי סמים גדולים (ואולי אף יקטין את מקורות המימון של ארגונים עוינים למדינת ישראל). לגליזציה גם תתקן עוול רפואי ממדרגה ראשונה - חולים הסובלים מטרשת נפוצה, סרטן, איידס, גלוקומה ומחלות נוספות יוכלו להשתמש באחת התרופות העתיקות והמועילות ביותר. ודבר נוסף: גישה נאורה לקנביס יכולה אף לגרום לירידה בשימוש בסם, שכן הצמח מהווה אטרקציה מכיוון שהוא אינו חוקי.

הרשות למלחמה בסמים מתעקשת באופן תמוה וחסר אחריות להשקיע רבים ממשאביה בקנביס. קמפיין יקר שלה מתרכז כל כולו במריחואנה ובחשיש ומתעלם לחלוטין מסמים לא חוקיים אחרים, המסכנים פי כמה את המשתמשים - אקסטזי למשל. הרשות חוטאת בהעדר אמינות, בדמגוגיה ובזריעת פחד באומרה כי "אין סמים קלים - רק נזק כבד לחברה".

יש הבדל בין סמים קלים לבין סמים קשים. בכל ההיסטוריה של המלחמה בסמים אין עדות אחת למוות כתוצאה משימוש בקנביס. חוקרים ומומחים, ובהם השופט המינהלי פרנסיס יאנג מהרשות לאכיפת חוקי הסמים בארה"ב (DEA), ציינו פעמים רבות מספור כי הקנביס מסוכן עשרות ומאות מונים פחות מחומרים אחרים הזמינים בכל בית מרקחת, ללא מרשם רופא - אספירין למשל.

הרשות למלחמה בסמים ומנכ"לה חיים מסינג חוטאים בחטא נוסף. גישתם לאקסטזי, שאותו נוטלים צעירים רבים מדי בישראל, היא כי מי שלוקח סם זה מסכן את חייו. מסינג מסרב לספק מידע מהימן על השימוש באקסטזי, הנמצא בידי הרשות. מידע כזה יכול להקטין בצורה ניכרת את סכנת החיים הכרוכה בשימוש בסם.

מי שטוען כי מידע מסוג זה נותן לגיטימיות לשימוש בסם - טועה. מי שלקח אקסטזי בתדירות גבוהה יודע, כי הנזק הנגרם לגוף ולנפש אינו קל. לפני כמה שנים הוצבו בכניסה למועדונים באנגליה גלויות, המפרטות את ההשפעות החיוביות והשליליות של הכדור. גישה זו הצליחה לצמצם בצורה ניכרת את מקרי המוות בעקבות השימוש בסם.

בחברה שבה החלטות אמורות להתקבל מתוך מחשבה על טובת הציבור ובריאותו רצוי היה, שקובעי המדיניות ישקלו היטב את התייחסותם לבעיית הסמים, יתעלמו ממסכת ארוכת שנים של שקרים ויכירו בכך שמדובר בבעיה חברתית ובריאותית, ולא בבעיה פלילית.

יש ללמוד מניסיונן של מדינות אחרות ולשתף גופים חוץ-ממסדיים בגיבוש המסרים בנושא, ויש להפסיק את המלחמה המיותרת, הבזבזנית והכושלת של הרשות למלחמה בסמים ומשרד ראש הממשלה.

פורסם בעיתון הארץ

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=234166