מפלגת הבחירה הדמוקרטית

הנדון: בקשת פטור משירות ביטחון מטעמים שבמצפון בהתאם לסעיף 39 לחוק שירות הביטחון (נוסח משולב) תשמ"ו 1986

ברצוני לקבל פטור משירות צבאי לפי סעיף 39(ג) לחוק שירות הביטחון (נוסח משולב), תשמ"ו-1986. מטעמים שבמצפון, המבוססים על אידיאולוגיה פמיניסטית, אני מתנגדת לשירות צבאי, בכל צבא ובכל מדינה. אבקש להעביר את בקשתי לידי ועדת הפטור המוסמכת. שירות בצבא מאלץ אותי להיות שותפה למערכת שנוגדת את הערכים הפמיניסטיים בהם אני מאמינה, המתבטאים הכרה בערך כבוד האדם, בערך השוויון, בהתחשבות בצורכיהם הייחודיים של קבוצות ופרטים שונים באוכלוסייה ובשלילה של דיכוי.

לא תמיד הייתי פמיניסטית. מגיל צעיר אמנם נחשפתי לתופעות שמייצגות פגיעה בנשים, תמיד הזדעזעתי או כעסתי, אבל לקח לי הרבה זמן להבין את הקשר ההדוק בין כל התופעות אליהן נחשפתי. אפרט כמה דוגמות.

כילדה, דרך קריאה של סיפורים אישיים בעיתוני ילדים ונוער, נחשפתי לקיומן של תופעות כמו אונס. הנפגעים כמעט תמיד היו נשים או ילדים. בבית הספר היסודי למדתי בשיעורי ערבית על "מעמד האשה באיסלאם", ונודע לי שבאיראן למשל, נשים רק בגלל היותן נשים חיות תחת מגבלות עצומות. קראתי את הספר "בנות למכירה", וגיליתי שבמקומות מסוימים בעולם נשים נאלצות להימכר ככלות עבור גברים ולוותר על כל פיסת חופש שהיתה להן בחיים. בגיל חטיבת הביניים שמתי לב שאף אחת מחברותיי לא אוהבת את הגוף שלה. כולן רוצות להיות רזות ו"מושכות" מבחינה מינית. באותו זמן קראתי בכמה מקומות שהנשים המוצגות בתקשורת מגלמות לעתים קרובות אידיאל יופי בלתי מציאותי, שמעצב את היחס של נשים ונערות אל עצמן ואל גופן.

באותה תקופה גיליתי דבר נוסף. עוד לא ידעתי שאפשר לקרוא לו בשם, "הטרדה מינית", אבל בהחלט ידעתי איך מרגישה נערה שרוצה רק ללכת ברחוב ונאלצת באופן קבוע ותמידי להיסקר ולהיבחן, מכף רגל ועד ראש, על ידי מבטים גבריים "מפשיטים" והערות מיניות.

בין לבין גיליתי שנשים בחברה שלנו חיות תחת אלימות מתמדת מצד גברים שאתם הן התחתנו. גיליתי שברוב המוסדות הציבוריים במדינה קיים רוב גברי, על אף שנשים מהוות לפחות 50% מהאוכלוסייה. גיליתי שנשים ממקומות שונים בעולם נקנות, מועברות בין מדינות ונאלצות להיות זונות.

בין כל המקרים האלה קיים קשר ברור. נשים תמיד השתייכו לצד הנפגע וגברים השתייכו לצד הפוגע, או לכל הפחות לצד המרוויח. ההבנה של הקשר בין כל התופעות האלה, שמייצגות חוסר שוויון וכבוד לנשים, נראית מתבקשת, אבל היא בהחלט אינה נעשית בקלות. אמנם גיליתי במשך שנים רבות עשרות תופעות שונות של דיכוי נשים, אחת אחרי השנייה, אבל הייתי צריכה להתעניין, להיחשף להרבה תיאוריות פמיניסטיות ולפעול בעצמי נגד עוולות שנתקלתי בהן כדי להבין שקיים קשר הדוק בין כל תופעות הדיכוי של נשים.

כשהייתי בכתה י"א הצטרפתי ל"מוקד סיוע לעובדים זרים". למדתי הרבה על סחר בנשים וזנות והתחלתי להעביר הרצאות בנושאים אלה. העיסוק האינטנסיבי בנושא של סחר בנשים וזנות, אחד הביטויים הקיצוניים ביותר לניצול נשים בחברה, גרם לי לחשוב רבות על פמיניזם ולהתעניין יותר. התחלתי להבין שאכן קיים קשר בין תופעות שונות של ניצול נשים, הבנתי שהדרך בה מוצגות נשים בפרסומות, הטרדות מיניות וסחר בנשים, כל אלה ביטויים שונים לחוסר השוויון הבסיסי של נשים בחברה.

באותה תקופה כששאלו אותי אם אני פמיניסטית, אמרתי שלא, אבל ציינתי את התנגדותי לאפליית נשים למשל. "פמיניזם" הצטייר לי כעמדה קיצונית, מוגזמת. בשלב מאוחר יותר כשלמדתי יותר על פמיניזם, נהגתי לענות שאני אכן פמיניסטית, אבל תמיד סייגתי והקפדתי להסביר שפמיניזם הוא פשוט שוויון, ולא דבר מעבר לכך. רק כשהייתי בכתה י"ב הגדרתי את עצמי כפמיניסטית, בלי להסתייג ובלי להתנצל.

באותה תקופה התחלתי את מגעי עם הצבא. מאז ומתמיד חונכתי להאמין שהצבא הוא ארגון חיובי ושהדרך המרכזית והטובה ביותר לתרום למדינה ולחברה, היא שירות בצבא. רציתי להתגייס והתחלתי במיונים למודיעין עם מוטיבציה גבוהה לשרת בצה"ל ועם אמונה שכך אני תורמת לחברה. האמנתי ששילוב נשים בצבא ובכל מוסד אחר, בדיוק כמו גברים, הוא פתרון פמיניסטי שיכול להביא לשוויון.

החלטתי לדחות את הגיוס לצה"ל כדי לצאת לשנת שירות כמדריכה בפנימייה טיפולית. בעבודתי בפנימייה בחרתי, מתוך מודעות פמיניסטית למצוקות של נשים בחברה, להדריך קבוצה של בנות. העבודה עם הבנות הפגישה אותי באופן עמוק ביותר עם הפנמת מסרים חברתיים הרסניים של נשים וילדות כלפי עצמן. נעשיתי פעילה יותר, השתתפתי בהפגנות, התחלתי להתנדב באופן קבוע ב"בית נשים פמיניסטי", הצטרפתי ל"קואליציה למאבק בסחר בנשים" ולארגונים נוספים, נכחתי בהרצאות רבות וקראתי ספרים ומאמרים. המודעות הפמיניסטית שלי עלתה במהלך שנת השירות בצורה ניכרת.

באמצע השנה החלטתי שהדרך שלי לתרום למדינה תהיה באמצעות עשייה פמיניסטית בתוך הצבא. ויתרתי על התפקידים אליהם התמיינתי קודם לכן, ופניתי ליועצת הרטכ"ל לענייני נשים (יוהל"ן), בבקשה לשרת שם. באותה תקופה הייתי בעיצומה של העלאת מודעות אישית, וככל שנחשפתי יותר לדילמות פמיניסטיות כך נאלצתי להידרש יותר ברצינות גם לסוגיית הצבא. התמודדתי עם קונפליקט לא קל בין המסרים שהפנמתי מילדות, לפיהם הצבא הוא מוסד חיובי שדרכו ראוי במיוחד לתרום למדינה, לבין ערכים פמיניסטיים של כבוד ושוויון.

עברתי תהליך ארוך של התלבטות ובניית מודעות עד שהבנתי שהצבא, בבסיסו, נוגד ערכים פמיניסטיים. זאת למעשה הסיבה לכך שעברתי מיונים למקצועות שונים בצבא ופניתי בבקשה לקבלת הפטור רק עכשיו, ולא לפני כמה שנים.

בגלל מרכזיותו של הצבא בארץ, הוא מהווה, מבחינת ההכרה החברתית הרווחת, דרך להשתלבות בחברה כשוות עבור נשים מסוימות. יתרה מכך, יש נשים שבשבילן שירות בצבא יהווה חוויה של עצמאות יחסית. אני נולדתי בארץ וגדלתי בקיבוץ מבוסס מבחינה כלכלית. השתייכות לקבוצה שסובלת מאפליה או מעוני למשל, תקשה על נשים לוותר על השירות בצבא, בגלל המקום שהוא ממלא בחברה כיום. מסיבה זו אני מודעת לכך שהיכולת לוותר על הצבא אינה קיימת במידה שווה עבור כל אשה.

כפמיניסטית אני רואה את עצמי מחויבת לאפשר לעצמי ולנשים אחרות לחוות עצמאות ולהשתלב בחברה מבלי להיאלץ להיכנס למערכת שגורמת לנו לחוות דיכוי. אחת הדרכים לעשות זאת היא לחזק את האפשרות להתנדב עבור החברה במסגרת של שירות לאומי, ולא במסגרת של צבא. אני רוצה להתנדב ולתרום לחברה, ומקווה שיתאפשר לי לעשות זאת במסגרת שאינה פוגעת במצפוני ונוגדת את הערכים החברתיים בהם אני מאמינה.

צבא הוא ארגון שערכיו הבסיסיים לא עולים בקנה אחד עם ערכים פמיניסטיים. זהו ארגון פטריארכלי. פטריארכיה היא מבנה חברתי הירארכי, שביסודו ערכים המוכרים כ"גבריים", בהם שליטה, כוחניות והדחקת רגשות. צבא מבוסס על הירארכיה, שמעצם הגדרתה אינה מאפשרת שוויון. יתרה מכך, אופיו של הצבא, הדורש אחידות ועמידה בסטנדרטים זהים, אינו מאפשר לפרטים שונים לבטא זהויות וצרכים שונים. צורת ארגון כזאת גורמת בדרך כלל לפגיעה בקבוצות החלשות בתוך הארגון ומחוצה לו.

לצבא, במיוחד כאשר הוא מרכזי במדינה, יש השפעה על הלכי רוח חברתיים. בהיותו ארגון פטריארכלי ביסודו, הצבא מאפשר את המשך שליטתם של גברים במוקדי הכוח בחברה.

הצבא מעודד תפיסה מעוותת של ערך השוויון - אשר מודדת שוויון מגדרי על פי מידת ההשתלבות של נשים בתחומים הגבריים. תרבות ההטרדה המינית בצבא מחלחלת גם אל החברה האזרחית. כארגון אלים, הצבא מאפשר עלייה של רמת האלימות בחברה, וכנגזר מכך - אלימות כלפי נשים.

אפרט על כל אחד מהתחומים הללו.

1. הדרת נשים ממוקדי ההשפעה בחברה

בצבא, כבכל צבא בעולם, קיימת דחיקה של נשים לשוליים של מרכזי הכוח. ככל שמרכזיותו של הצבא בחברה גבוהה, נשמרות גם מחוץ לצבא חלוקות תפקידים סקסיסטיות. בחברות מיליטריסטיות נשים מודרות בעקביות ממרכזי הכוח וממוקדי קבלת ההחלטות. משום כך, לגברים קל להגיע לעמדות השפעה בחברה מיליטריסטית לעומת נשים. נשים צריכות לעבור דרך קשה יותר כדי להגיע לעמדת השפעה חברתית ומדינית, כאשר הן נדרשות לחתור תחת חלוקת התפקידים המקובלת בחברה ולהוכיח את עצמן על פני הגברים בסביבתן.

כאשר מוקדי הכוח וקבלת ההחלטות בחברה ובמדינה מאוישים ברובם על ידי גברים, סובלות מכך לא רק נשים הרוצות להגיע לעמדות ההשפעה בעצמן, אלא כלל ציבור הנשים ניזוק, משום שהחלטות שמשפיעות על החברה כולה, נעשות בידי גברים ומותאמות לנקודת מבטם. כלומר - לרוב, מקבלי ההחלטות לא מכירים מקרוב מצוקות שמאפיינות בעיקרן נשים בחברה או צרכים שייחודיים לנשים, ולכן הם נוטים לפספס את המצוקות הללו ולהתרכז בבעיות המוכרות להם מהתנסויותיהם ומחוויותיהם האישיות.

למעשה, גברים הם המרוויחים העיקריים מקיומה של חברה מיליטריסטית, ואילו נשים, כקבוצה, מוחלשות מכך.

התגייסות לצבא, מבחינתי, מהווה הסכמה להיות חלק ממערכת שמבוססת על יחסי שליטה וכוח. שירות בצבא הוא תרומה למערכת שמנציחה באופן שיטתי הדרת נשים מתחומים ציבוריים ומעצבת את מקומן של נשים בחברה כמשניות לגברים.

כפמיניסטית, אני מחויבת לחזק חלופות אזרחיות לצבא, דרכן אפשר לתרום לחברה ולמדינה, ולנסות להחליש את ההשפעה העמוקה של הצבא על החברה. איני יכולה לפעול מצד אחד לחיזוק תפיסות של שוויון והכרה בצורכיהן של קבוצות שונות, ומצד שני לשרת מערכת שמנציחה את חוסר השוויון בין גברים ונשים בחברה.

2. הנצחת עולם ערכים פטריארכלי וסטריאוטיפים מגדריים

לעתים נהוג להציג שילוב של נשים בצבא כ"שוויון", למשל כשנשים מאיישות תפקידים שנחשבים "גבריים", קרביים או כשהן משרתות בסביבה גברית. התומכים בשוויון מסוג זה טוענים שבמקרים אלה נשים אינן מודרות מהמוקדים ה"גבריים" (בפועל, בכל צבא בעולם, גם במוקדים אלה הרוב הוא עדיין גברי), אך למעשה "שוויון" זה נמדד על-פי מידת הצלחתן להתאים לנורמה המקובלת של החייל הקרבי, ה"גבר הלוחם", שזהו סמל צבאי מובהק. זהו סמל שמבוסס על דמות הגבר, "הגיבור". הנשים, למעשה, מצופות להידמות לסמל שמייצג, בתרבות שלנו, גבריות.

הפטריארכיה מַבנה התייחסות לנשים כאל משניות, ודורשת מגברים להתאים לנורמות סטריאוטיפיות של גבריות, כמו תחרותיות, אגרסיביות ושליטה. ארגון פטריארכלי מובהק, כמו צבא, מדגיש את משניות האשה מחד גיסא, ואת עליונות ערכים "גבריים" אלה מאידך גיסא. כך קורה שגברים ונשים המשרתים בצבא תקופה ארוכה, עוברים תהליך של הטמעת זהות גברית או נשית, כפי היא מיוצגת על-ידי המערכת הצבאית.

מחקרים מראים שחיילות שמשרתות בתפקידים שהוגדרו "גבריים" עוברות תהליך של התבדלות מדפוסים המזוהים כנשיים, של הפנמת דפוסים המוכרים כגבריים ושל זלזול בנשים אחרות וסלידה מהן.

עובדה זו מוכיחה כי בבסיסו של הארגון הצבאי מצויים ערכים הנחשבים "גבריים" וכי דפוסים "גבריים" נתפסים בצבא כנורמטיביים, כרצויים וכעליונים.

על-מנת להשתלב בצבא נשים וגברים נאלצים להפנים את ההוויה הצבאית, המושתתת על ערכים שמובנים על-ידי הפטריארכיה כגבריים: כוחניות, אלימות, הכנעה והוכחת עליונות על-פני האחר. או האחרת.

ניסיון להשתלב בצבא סותר את העקרונות הפמיניסטיים בהם אני מאמינה, משום שזהו למעשה ניסיון להשתלב בארגון פטריארכלי ולשם כך להיכנע לערכיו ולהתאים את עצמי לסטנדרטים שלו ולדפוסיו ה"גבריים". השתלבות בצבא מהווה תמיכה בסדר חברתי שמבוסס על כוחניות והירארכיה. אינני רוצה להוכיח שאני מסוגלת לשרת כמו גברים, אינני רוצה להשיג שוויון בכך שאזכה לזכויות המצויות כבר בידי גברים. יתרה מכך, זהו אבסורד להתאמץ עבור קבלת שוויון בתוך מערכת בלתי שוויונית, שסותרת מיסודה את העקרונות האידיאולוגיים שלי ואת מצפוני.

אני שואפת לתרום לחברה בדרך שאינה מבוססת על הירארכיה ושליטה ושאינה דורשת ממני להיות חלק מארגון דכאני, בפרט עבור נשים, וככלל עבור קבוצות שאינן הקבוצה ההגמונית.

3. שגשוגה של תרבות ההטרדה המינית

מאפיינים ארגוניים ותרבותיים שקיימים בצבא, כמו מבנה ארגוני הירארכי, רוב גברי בולט, אותות וסמלים רבים ונפוצים המאפיינים חיילים וחיילות חדשים, אווירה לא מקצועית וחריגה מגבולות יחסי עבודה, זוהו בספרות כמעודדים הטרדות מיניות.

במקרים רבים נשים בצבא מתייחסות להטרדות מיניות כאל דבר סתמי ומקבלות אותן כמובן מאליו או כבדיחה, גם אם הערות מיניות שהן נאלצות לספוג מפריעות להן. קיימת המעטה בחשיבותן ובחומרתן של הטרדות מיניות. בצבא, כארגון פטריארכלי וגברי, נוצרת אווירה שמעודדת הטרדות מיניות כלפי נשים. אשה שרוצה להשתלב במערכת כזאת, מתקשה לעתים קרובות להודות שהיא חשופה להטרדות מיניות ושהן פסולות. היא נדרשת במידה מסוימת לספוג, להתעלם, לקבל את ההטרדות ואולי אפילו להתייחס אליהן כאל דבר טבעי, כאל מחמאות או כאל מעין שובבות משעשעת. דרישה זו מודגשת במיוחד במקרים בהם אין מדובר בהטרדה חוזרת של גבר מסוים כלפי אשה מסוימת, אלא באווירה כללית, בהטרדה מינית סביבתית, כמו הערות שנאמרות על-ידי אנשים שונים, שירים בעלי אופי מיני, בדיחות מיניות, מבטים, שריקות וכד'.

מחקרים שנעשו בצבא האמריקאי הראו שקיים קשר חזק בין הטרדה מינית סביבתית כללית לבין הטרדה מינית אישית. כך קורה שנשים בצבא, במיוחד בדרגים הנמוכים, מדוכאות כמעט תמיד ונדחקות לשוליים, לא רק באמצעות הדרתן מתפקידים השמורים לגברים בלבד, אלא גם ביצירת סביבה עוינת ומחלישה עבורן כנשים.

למעשה, ניתן לומר שאווירה של הטרדה מינית היא בלתי נפרדת מהצבא, כארגון פטריארכלי והיררכי.

אופיו הארגוני של הצבא מאפשר קיום רחב של הטרדה מינית. משמעות הדרישה להשתלב בצבא, במקרה זה, היא דרישה להתמודדות עם הטרדות מיניות בסביבה שמעודדת את קיומן. בנוסף, מרכזיותו של הצבא בחברה מאפשרת לתרבות של הטרדה מינית להתחזק גם מחוץ לצבא. על כן, כפמיניסטית, אני מרגישה שעלי להימנע משירות צבאי ולפעול למיתון השפעת הצבא על החברה האזרחית.

4. הרחבתה של אלימות נגד נשים בחברה

מחקרים מצאו כי תרבויות בהן היתה נטייה לשימוש באלימות בתחום הציבורי, הן גם תרבויות בהן נשים נחשבות פחותות מגברים, וקיימת בהן לגיטימציה לאלימות נגד נשים במשפחה. אחד ההסברים לכך הוא שבחברה שמתמודדת עם סכסוכים אלימים, מתחזקת הלגיטימציה לאלימות במרחב הציבורי, וכך למעשה קיימת הכשרה של אותה חברה להתמודדות עם סכסוך צבאי אלים. רמת האלימות ורמת האדישות כלפי אלימות עולות בכל התחומים, לא רק במרחב הציבורי אלא גם במשפחה, וכך לעתים הופכת אלימות כלפי נשים לנסבלת וקבילה.

האו"ם, בהחלטה מספר 1325, ביטא את הכרתו בכך שבאזורים בהם מתקיים סכסוך ביטחוני אלים, נשים וילדים הם הקורבנות העיקריים לאלימות.

כאשר נשים סובלות מאלימות גברית, לרוב מדובר בגברים המקורבים אליהן, קרובי משפחה ובני זוג, ובדרך כלל האלימות כלפיהן מהווה הוכחת שליטה, בעלות, עליונות והכנעה. גברים שבתקופת עיצוב אישיותם שוהים בצבא, עלולים לקבל חיזוקים חיוביים להתנהגות כוחנית ואלימה ועשויים לפתח אדישות כלפי אלימות "קלה" שמתבצעת בתנאים מסוימים. שירות בארגון שבין ערכיו הבסיסיים מצויים שליטה ועליונות, עשוי לחזק ערכים אלה לא רק בעבודה הצבאית, אלא גם בהתנהגות הבין-אישית, ביחס לנשים ולאחרים הנתפסים כנחותים, בבית וברחוב.

כאשה פמיניסטית, אני רואה עצמי מחויבת לפעול למען הבטחת קיום זכויותיהן של נשים בחברה. אני מנועה משירות בארגון שעשוי לעודד, בצורה ישירה או בעקיפין, אלימות כלשהי כלפי נשים. לפיכך, קיימת סתירה בין היותי פמיניסטית לבין יכולתי לשרת בצבא.

ההתנגדות שלי לשרת בצבא אינה רק בגדר מחלוקת רעיונית. כאשר הפנמתי כי קיים קשר הדוק בין כל הביטויים של דיכוי נשים בחברה, הבנתי שהדרך היחידה שלי לחיות כפמיניסטית היא לזהות בכל מקום את המאפיינים החברתיים שמאפשרים פגיעה בנשים, להתנגד להם ולחזק ערכים חלופיים. שירות בצבא משמעו לחיות אורח חיים שנוגד במהותו את העולם הערכי והמוסרי שלי. לשם תפקוד בצבא, עלי להתכחש באופן עקבי לאמונותיי הבסיסיות ביותר. איני יכולה להתכחש בצורה כה בוטה למצפוני ולשרת מערכת שרומסת את הערכים עליהם בנויה כל תפיסת העולם שלי.

לכן, כפי שציינתי בתחילת המכתב, אני מבקשת פטור משירות צבאי מטעמים שבמצפון וקבלת זימון לוועדה הצבאית המאפשרת מתן פטור מטעמים אלה.