ישראל כמדינה רב-תרבותית

חזון

החברה הישראלית כחברת מהגרים, היא חברה הטרוגנית המאגדת בתוכה לאומים, עדות, דתות ותרבויות שונות. תהליך ההתחברות של הקבוצות המגוונות האלה הוא תהליך מורכב ורצוף מתחים ועימותים. לכל אחת מקבוצות הזהות - יהודים וערבים, דתיים וחילוניים, מזרחיים ואשכנזים - רצונות, יעדים ורגישויות משלה. פעמים רבות סדר העדיפויות שלהן מתנגש ונוצרים שסעים המפלגים את החברה ומערערים את יציבותה. סוגיית צביונה ואופייה של החברה הישראלית נדחקה במשך שנים רבות לשוליים בשל דחיפותם של ענייני הביטחון והמדינה. גם כאשר התפנו מקבלי ההחלטות לדון במהות החברה הישראלית, הפתרון שהגו התברר כשגוי: מודל כור ההיתוך לא היה יכול לצרוף את כל מרכיביה השונים של החברה בישראל לישות הומוגנית אחת. הוא יצר עליונות של תרבות דומיננטית אחת על אחרות ובמקום להעלים את השסעים החברתיים, פעל המודל להעמיקם. החברה הישראלית הצודקת, ההוגנת, והסובלנית לשוני ולאחר היא חברה רב תרבותית, הנוהגת כבוד בזולת והמכירה בשוויון ערך כל מרכיביה. בד בבד עם קידום השלום ועיצובה של ישראל כמדינה החיה לבטח בגבולות מוכרים, תתגבש ותשגשג גם החברה הישראלית כחברה דמוקרטית ורב תרבותית עם רוב יהודי.

פרק א': עקרונות החברה הרב תרבותית בישראל

1. זהות המדינה: ישראל כמדינת העם היהודי ובה מיעוט לאומי ערבי

במצב רב-תרבותי, זהות המדינה מורכבת. ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. כעמים אחרים, גם העם היהודי זכאי להגדרה עצמית במסגרתה של מדינה עצמאית. כמו כן, היהודים הם רוב אוכלוסית ישראל, ורובם המכריע של היהודים החיים בישראל מעוניינים בשימור אופיה של ישראל כמדינת העם היהודי. אך בישראל חי גם מיעוט לאומי ערבי גדול.

• בהתאם לכך שישראל היא מדינת העם היהודי ייוותר חוק השבות על כנו. המדינה תדאג לפיתוח התרבות היהודית, על פי ביטוייה השונים בחייהם של היהודים החיים בישראל. בנוסף, לוח השנה של המדינה, השפה הרשמית של המדינה, ההמנון של המדינה, הדגל של המדינה ימשיכו לבטא את זהותה של ישראל כמדינת העם היהודי. תישקל האפשרות להכנסת שינויים להמנון ולדגל המדינה כדי שיכילו גם סמלים ותכנים ערביים.
• המדינה תכיר במיעוט הערבי כמיעוט לאומי ותאפשר לו לממש ולבטא את תרבותו הנפרדת ולפעול בשפתו הנפרדת. לוח השנה של המדינה יבטא גם את החגים של הערבים החיים בישראל.
• ישאר על כנו המצב הנוכחי שבו הערבית היא אחת משתי השפות הרשמיות של המדינה, אולם השימוש בה יורחב מאד. כמו כן תורחב מאוד הוראת השפה הערבית במוסדות החינוך היהודיים.

2. כבוד האדם כיסוד משותף לכל מרכיבי החברה הישראלית

המסגרת הערכית המכוננת של החברה הישראלית תושתת על עיקרון כבוד האדם. עיקרון אוניברסלי ומוסרי זה מקובל על כל התרבויות בישראל ויכול לשמש כמושג המרכזי שיעמוד ביסוד המשטר והמוסדות המרכזיים של המדינה. זאת, תוך חתירה להשגת הסכמיות בין הקבוצות התרבותיות העיקריות המרכיבות את אוכלוסיית המדינה באשר לתכנים שיינתנו למושג זה. נקודת מוצא טובה להסכמיות סביב מושג "כבוד האדם" יכולה להיות הכרזת העצמאות: "מדינת ישראל… תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות."

• זכויות האדם תהיינה זכויות אזרחיות, פוליטיות וחברתיות.
• במסגרת המאמץ לפיתוח מושג כבוד האדם יודגשו הערכים של סובלנות וכבוד כלפי התרבויות השונות שעליהן נמנים אזרחי המדינה. זאת, מתוך הכרה בכך שבני האדם מעוצבים באופן עמוק על ידי התרבויות שאליהן הם נולדים ושבגדרן הם גדלים ומתחנכים, וכן מתוך הכרה בכך שיש קשר הדוק בין התרבות שבגדרה חי אדם לבין הזהות העצמית של האדם.

3. מריכוזיות לביזור

הקהילות התרבויות השונות בחברה הישראלית ייהנו מחופש רב יותר לעצב את ענייניהן. ההסדרים האחידים המוחלים על ידי המוסדות המרכזיים של המדינה על כל אזרחיה ותושביה ידוללו, ורבים יועברו לניהול הקבוצות התרבותיות. במציאות הרב תרבותית הישראלית חייבת להתפתח דינמיקה המושתתת על יצירת שיווי משקל חדש בין אחידות לבין שונות, כאשר השונות מוערכת לא כמאיימת וכקוראת תיגר אלא כמחזקת ומעשירה את צביון החברה.

• חינוך: כל אחת מהקבוצות התרבותיות החיות במדינה תוכל לקיים מערכת חינוך נפרדת עבור ילדיה וילדותיה. עם זאת, מעקרון כבוד האדם מתחייב שכל מערכות החינוך יצרו ליבה משותפת של חינוך לערכי כבוד האדם, ובכלל זה חינוך לערכים של סובלנות וכבוד כלפי חבריהן של הקבוצות התרבותיות האחרות. כמו כן, על כל אחת ממערכות החינוך האלה להציע חינוך על אודות התרבויות של הקבוצות האחרות. במקביל, יתקיימו גם בתי ספר מעורבים, שבהם ילמדו יחדיו ילדים המשתייכים לקבוצות תרבותיות שונות (דתיים וחילוניים; יהודים וערבים).
• יחסי אישות: המדינה תאפשר לחבריהן וחברותיהן של קבוצות תרבותיות שונות לקבוע אמות מידה משלהן לנישואין ולגירושין. כך, יהודים חילוניים יוכלו לבחור באופציה של נישואין אזרחיים, ובמקרה כזה גם גירושיהם יהיו אזרחיים. בדומה לכך, יהודים דתיים ויהודים חילוניים יוכלו לבחור באופציה של נישואין על פי הדת היהודית על זרמיה השונים - קונסרבטיביים, רפורמים ואורתודוכסים. כמו כן, המדינה תאפשר רישום נישואין של בני אותו מין.
• תרבות: כל קבוצה תנהל את חיי התרבות שלה על פי ערכיה ועדיפויותיה. כל קבוצה תטפח את מורשתה האומנותית, הספרותית, הפולקלורית וכל ממד אחר שלה, ללא הפרעה וללא התערבות המדינה.

4. יצירת זיקה ותקשורת בין תרבותית

יש צורך ליצור זיקה בין תרבותית הדדית שתלכד ותחסן את החברה הישראלית. לשם כך יוקמו מסגרות רבות ככל האפשר למפגש ושיתוף פעולה בין התרבויות השונות, הן במוסדות המדינה והן במוסדות של החברה האזרחית.

• בבתי הספר הממלכתיים תיבנה תכנית לימודים לסובלנות כלפי תרבויות אחרות וכלפי בני האדם החיים במסגרתן. שתי השפות הרשמיות של המדינה, עברית וערבית, יהיו שיעורי חובה. כל מוסד חינוכי הפועל במדינה יקנה לילדים המתחנכים בו מידע על אודות התרבות וההיסטוריה של הקבוצות האחרות. כל בתי הספר ינהיגו מפגשים בין הילדים המתחנכים בהם לבין ילדים הנמנים על קבוצות תרבותיות אחרות.
• שידורי הרדיו והטלביזיה הציבוריים ישקפו את תרבויותיהן של כל הקבוצות הקיימות במדינה וישלבו נציגים מכל אחת.
• יוגברו המפגשים של נציגי התרבויות השונות במוסדות החברה האזרחית: במקומות העבודה, בשירות המדינה, באוניברסיטאות ובבתי החולים. יתוכננו מסגרות לשירות אזרחי משותף של אזרחים מכל התרבויות.

5. עקרון מניעת הפגיעה

יציבותה והמשכיותה של החברה הישראלית תתאפשר הודות לעיקרון על פיו כל קבוצה תרבותית תהיה נכונה לוותר על מימוש עקרונותיה ומנהגיה, אם מימוש זה יהיה כרוך בפגיעה קשה בערכיה של קבוצה אחרת.

• חופש התנועה בשבת ובמועדי ישראל: יהודים חילוניים יקיימו את תכני השבת ומועדי ישראל הרצויים להם באופן שיקטין ככל האפשר את הפגיעה ביכולתם של יהודים דתיים לקיים את תכני השבת ומועדי ישראל שלהם. יחוייבו הסדרי תנועה שיגבילו את תנועת כלי הרכב בשבת ובמועדי ישראל ביישובים ובשכונות שבהם מתגוררים יהודים דתיים, וכן בסביבות בתי כנסת.
• שמירת כשרות במוסדות ממלכתיים וציבוריים: בשל העובדה כי הפגיעה ביהודים חילוניים עקב קיומה של כשרות במתקני אוכל היא קטנה בהרבה יחסית לפגיעה ביהודים דתיים, מוסדות ממלכתיים וציבוריים יחוייבו לקיים כשרות במתקני האוכל הקיימים בהם.

פרק ב': שסעים בחברה הישראלית

1. השסע הלאומי: יהודים - ערבים

בין הקבוצות התרבותיות המרכיבות את אוכלוסיית ישראל נמצאת קבוצה גדולה של אזרחים ערבים. חבריה של קבוצה זו מונים כמעט חמישית מאוכלוסיית המדינה. לאורך כל שנות המדינה, ועד עצם היום הזה, הופלו האזרחים הערבים באופן עמוק ושיטתי מבחינת המידה שבה דאגה המדינה לרווחתם בתחומים כגון: הקצאת קרקעות, פיתוח תשתיות סביבתיות, פיתוח תשתיות כלכליות, הבטחת הכנסת מינימום, חינוך, בריאות, דיור, הבטחת עבודה, תמיכה במוסדות דת, תמיכה במוסדות תרבות.

• ישראל תכיר באזרחים הערבים של המדינה כמיעוט לאומי, תרבותי ודתי ותאפשר להם לפתח את זהותם הייחודית.
• לוח השנה של המדינה יכלול גם חגים ערבים. תישקל הוספת חג לאומי חדש: חג האחווה הבין-תרבותית. בחג זה תציין המדינה את עובדת היותה מדינה רב-תרבותית, תפיץ את אידיאולוגיית הסובלנות והכבוד ההדדי, תבליט את העובדה שנהוגות בה שתי שפות רשמיות, עברית וערבית, ותיצור מסגרות למפגשים, לאירוח הדדי וללימוד הדדי בין תרבויות.
• על המדינה לפעול במהירות לתיקון אפליות האזרחים הערבים ולפתח תכנית רחבת היקף וארוכת שנים להעדפה מתקנת של האוכלוסייה הערבית בכל תחומי החיים.
• המדינה תשלב באורח פעיל ומתמשך אזרחים ערביים במוסדות פוליטיים ומנהליים.
• ישראל תגדיר עצמה כמדינת העם היהודי, מדינה דמוקרטית ורב-תרבותית שבה מיעוט לאומי ערבי.

2. השסע האמונתי: דתיים –חילוניים

יחסי חילוניים ודתיים, ויחסי דת ומדינה בישראל נמצאים במשבר עמוק. קו השבר בנושא זה בחברה הישראלית מגלם בתוכו איום על יציבותה ושגרת חייה. המתחים הגוברים בין דתיים לחילוניים מאיימים לפגוע פגיעה של ממש ביכולת לקיים מסגרת חיים משותפת המבוססת על רבגוניות וכבוד. יש לצאת לדרך חדשה בכל הקשור למערכת היחסים בין דת למדינה, דרך אשר תגשים את היותה של מדינת ישראל מדינה דמוקרטית עם רוב יהודי, תוך התחשבות בתנאים ובנסיבות המיוחדות של המדינה, אשר חלק נכבד מאזרחיה אינו יהודי, מדינה אשר אזרחיה היהודיים הינם דתיים, שומרי מסורת וחילוניים ומדינה בעלת תחושת אחריות ומשמעות לעם היהודי בתפוצות.

נישואין - גירושין

• יונהגו נישואין וגירושין אזרחיים במדינת ישראל.
• מדינת ישראל תעניק לכל אזרחית ואזרח את זכות היסוד להקמת בית ומשפחה, זהו גם ערך יהודי בסיסי.

קבורה

• יובטח מימושו של חוק "הזכות לקבורה אזרחית חלופית, התשנ"ו 1996" הקובע כי אדם זכאי להיקבר ע"פ השקפתו.
• בבתי הקברות בארץ יוקצו חלקות לקבורה אזרחית, בהתאם לדרישה לכך בציבור.
• בהתאם לאמור בחוק יוקמו תאגידים מוכרים שיתנו שירותי קבורה ולוויה בהתאם לבחירת הנפטר.
• בתי הקברות, תפעולם ואחזקתם, יהיו מוטלים על אחריות הרשות המקומית בשטחה הם נמצאים.

גיור

• כמו לכל מדינה בעולם למדינת ישראל הזכות לקבוע מי יהיו אזרחיה, לעומת זאת, "גיור" הוא מושג דתי.
• הגיור המקובל כיום יחול אך ורק על מי שיחפוץ להצטרף לעם היהודי גם עם הממד הדתי. מי שירצה להצטרף במדינת ישראל לעם היהודי ללא הממד הדתי יוכל לבצע זאת בתהליך שיכלול מספר קריטריונים של מחויבות לעם ולמדינה וידיעה ברמה בסיסית של השפה העברית, התרבות וההיסטוריה היהודית.
• על מדינת ישראל להושיט יד לתושביה ואזרחיה המבקשים להתגייר, על-ידי קביעת הסדרים ותהליכים לגיור שהם תקינים, יעילים ונגישים.
• יוקמו מערכות התומכות ב"קליטה הרוחנית" של המתגיירים בקהילות השונות במקומות מגוריהם.
• לצורך רישום אוכלוסיה במדינת ישראל יחשב כיהודי גם מי שהצטרף לעם היהודי ללא המרכיב הדתי, וכן בן לאב יהודי ולאם לא יהודיה.

שבת ומועדי ישראל

• השבת תישמר כיום המנוחה הכללי בישראל.
• לא תיפגע זכות של אדם לעבודה, כתוצאה מדרישות ביחסי עבודה לחלל שבת או מועד בניגוד לאמונתו.
• תתאפשר פעילות תרבות נופש ובילוי בשבת כולל בתי שעשועים, אתרי בילוי, מתקני נופש, ספורט וכד', הכל בהתחשב ברצונם של תושבי המקום.
• תתאפשר תחבורה בשירות הציבור בשבת במסגרת שתוגבל ע"י הסדרים שיקבעו ברשויות המקומיות על-פי הצרכים ואופי האוכלוסייה באזור, ההסדרים השונים המתייחסים לתחבורה ציבורית יתייחסו
• להיקף וסוג כלי הרכב בהם ייעשה שימוש ויקבעו על בסיס איזון אינטרסים עם כלל הציבור.
• תוקמנה מסגרות תרבות, בילוי ובידור שתקיימנה פעילות בה יוכלו לקחת חלק חילוניים ודתיים יחדיו, וייעשה מאמץ להעביר את מסגרות הבילוי הקיימות הכרוכות בחילול שבת (כגון משחקי כדורגל) למועד בו יוכלו גם דתיים להשתתף בהם.

שירותי דת

• מדינת ישראל תבטיח מתן שירותי דת באופן שוויוני לכל הדתות ולכל הזרמים ביהדות על-פי שיעורם באוכלוסיה, בהתאם ל-"סל שירותי דת" שיעוגן בחוק על-פי המלצת מועצה ציבורית מיוחדת.
• לצורך הבטחת מתן שירותי הדת, יוקמו מחלקות דת ברמה המוניציפלית (בדומה למחלקות חינוך או אחרות, הקיימות כיום ברשויות מקומיות). אלה יחליפו את המועצות הדתיות הקיימות היום, יתפקדו כחלק ממערך השירותים המקומיים הניתנים לאזרחים, ויבטיחו את אספקת שירותי הדת השונים כמוגדר בסל שירותי הדת.

רבנות ראשית

• הרבנות הראשית תחדל להתקיים כמוסד ממלכתי במימון המדינה.
• רשות מקומית תוכל לבחור ברב ראשי אחד לישוב. מועמד שנבחר ישמש בכהונתו תקופה קצובה אשר בסיומה יוכל יהיה להעמיד את עצמו לבחירה לתקופה נוספת.

מערכת המשפט ובתי הדין הרבניים

• בתי הדין הרבניים יפעלו באופן אוטונומי במסגרת משרד המשפטים בדומה לבתי המשפט האזרחיים.

3. השסע העדתי: מזרחיים-אשכנזים

במשך שנים רבות הורכבה החברה הישראלית מתרבות דומיננטית, התרבות האשכנזית. יוצאי מערב ומרכז אירופה וצפון אמריקה הטביעו את חותמם על כל תחומי החיים בישראל בימי טרום וראשית המדינה והתוו את דרכה החברתית, הכלכלית והפוליטית. עם קום המדינה והעליות ההמוניות מאסיה, אפריקה והמזרח התיכון, נטמעו תרבויות נוספות בחברה הצעירה ותרמו לבניינה. אך בשל ההגמוניה של תושבי הארץ הוותיקים וההירארכיה הריבודית שיצרו, נדחקו המזרחיים לשוליים ולא זכו להערכה ולקידום המתאימים. הפערים המעמדיים והחברתיים בין בני ובנות שתי התרבויות יצרו קרע עמוק בעם ותחושות קיפוח ותסכול קשות שגרמו אי יציבות חברתית מתמשכת. הממסד הפוליטי, הכלכלי והתרבותי התעלם ממצוקת המזרחיים במשך שנים רבות וקיפוחם חייב להסתיים למען חברה צודקת והוגנת יותר.

• מערכת החינוך תנהיג לימודי חובה בכל מוסדותיה של המורשת המזרחית בהיסטוריה, בספרות, באומנות ובכל מקצוע רלבנטי אחר.
• המדינה תפנה תקציבי פיתוח מוגברים לעיירות ולשכונות מצוקה, בהם דרים בעיקר מזרחיים, כדי לאפשר להם לפרוץ את מעגל העוני בו הם נתונים, ולשקם את עצמם.
• המדינה תחייב מקומות עבודה בשרות ובמנהל הציבורי לפתוח מסלולי הכשרה וקידום מיוחדים כדי להגביר את קליטתם המקצועית של יוצאי המעמדות הנמוכים בשוק העבודה.
• תופעל תכנית אב ממשלתית להקלה ולזירוז מצוקות הדיור והקרקעות.