מפלגת הבחירה הדמוקרטית

סביבה סוציו-אקולוגית בת קיימא

פרק א. עקרונות
1. הנושא הסביבתי הוזנח במשך השנים ונדחק לקרן זווית. הנפגעים אינם רק ערכי טבע ונוף אלא גם ובעיקר האוכלוסיות החלשות. ההזנחה הסביבתית פוגעת בבריאות הצבור ובאיכות החיים, גורמת לאלפי מקרי מוות בשנה ועולה מאות מיליוני ₪ בהוצאות בריאות, אבדן ימי עבודה וכו'. ההזנחה אינה מתבטאת בהכרח בחקיקה אלא באכיפתה, בתרבות, בחינוך, בהתנהגות צרכנית שאינה מתחשבת בסביבה.

2. בעיות סביבתיות הן בעיות חברתיות ופוליטיות, ולכן גם הפתרונות להן קשורים קשר אמיץ לפתרון בעיות של צדק חברתי. הפתרונות הללו יושגו במסגרת מאמץ פוליטי, במישור המקומי, הלאומי והאזורי.

3. מכיוון שסוגיות סביבתיות מתייחסות למערכות אקולוגיות, והללו אינן "מתחשבות" בגבולות פוליטיים, מתחייב שכל פתרון לבעיות סביבתיות יהיה מלווה במאמץ להסדר שלום, שיוביל לשתוף פעולה ממוסד בין ישראל לשכנותיה.

4. יש להתייחס במדיניות ובפעילות ל"סביבה סוציו-אקולוגית בת קיימא". בכך לקשור בין המפגעים האקולוגים לסוגיות של צדק חברתי, חלוקה שווה של הנטל הסביבתי, והשתתפות דמוקרטית, תוך הכרה באחריות של הדור הנוכחי לרווחת הדורות הבאים.

5. הדמוקרטיה היא מפתח להגנה על סביבה סוציו-אקולוגית בת קיימא. הגנה על הסביבה משולבת לכן בדמוקרטיזציה של הפוליטיקה והחיים הצבורים, כמו גם בעידוד חברה אזרחית חזקה ומגוונת.

6. חנוך סביבתי הוא חלק בלתי נפרד מהגנה על הסביבה. תלמידי בתי הספר והגנים יכולים להוות סוכנים של מערכת שינוי.

פרק ב. סדרי עדיפויות הדורשים התייחסות ציבורית עליונה

1. זיהומי אויר, אדמה, מים
זהום האוויר בישראל הוא מהחמורים בעולם המפותח, והנפגעים העיקריים מכך הם אנשים מבוגרים מאד, חולים במחלות נשימתיות, והמתגוררים בקרבת מקום למקורות הזיהום (תחנות כוח, מפעלים, כבישים ראשיים). חשיפה ממושכת לזיהום אויר , במיוחד בקרב ילדים, גורמת לפגיעה בלתי הפיכה בבריאות. שימוש מסיבי ברכב פרטי, פליטה של גופרית דו-חמצנית בעת ייצור חשמל, אשר היא גבוהה בישראל פי עשרות מפליטה דומה בארצות מפותחות אחרות, איכות דלקים ירודה, כשל באכיפה של התקנות, ועשון סיגריות ומוצרי טבק, כל אלה גורמים לזיהום אויר חמור. ניטור מזהמי אויר בארץ הוא יעיל ביותר, אולם המידע אינו מועבר לצבור ולגורמים המפקחים. העלויות החיצוניות של זיהום האוויר הם עלויות אדירות ובשיפור המצב של איכות האוויר יש חיסכון עתידי משמעותי למשק.
זהום קרקע נובע מחומרים רעילים שמקורם בתעשייה וחקלאות ומתשטיפים מכבישים. שפיכה פראית ובלתי מסודרת של אשפה ופסולת ומתכות כבדות (כגון כספית), ודליפות דלק, כמו גם קבורה בלתי אחראית של חומרים רדיואקטיבים גורמים להוצאה של הקרקע ממחזור העיבוד החקלאי. שימוש עודף ומיותר בחומרי הדברה, ריסוסים ודשנים גורמים לזיהום הקרקע והמים. עתודות המים במישור החוף ובשפלה הפנימית נפגעות תדיר מחלחול של חומרים רעילים, מה שפוגע גם באיכות מי השתייה. הצטברות של חומרים כאלה עלולה לגרום למחלות ואף למוות.

2. אשפה ופסולת
מידי שנה מיוצרת בישראל פסולת עירונית בהיקף של 4.5 מיליון טונות, וקצב הגידול בפסולת הוא 5% בשנה. כמות זאת עושה את ישראל ליצרנית פסולת (פר אדם) מהגבוהות בעולם, מכיוון שלא אומצה בישראל מדיניות לצמצום הפסולת המיוצרת, כפי שנעשה בעולם המפותח.
מדיניות המחזור והשימוש החוזר נמצאת בחיתוליה. למרות שהמרכיב האורגני מהווה 40% מהיקף הפסולת העירונית, וניר וקרטון 22%, בערים רבות אין מפרידים אשפה, ולא מתקיים איסוף של ניר או פלסטיק למיחזור. הפרדה כזאת אינה צורכת השקעה גבוהה, אלא יכולת ארגון ועידוד האוכלוסייה המקומית באמצעות חינוך ופרסום.
בישראל קימת תופעה של אתרים פירטיים של שפיכת פסולת באופן בלתי מוסדר וללא תשתית מתאימה. חלק גדול מהפסולת המושלכת באתרים אלה היא פסולת בנין, בהיקף של 1.5 מיליון טונות בשנה. תופעה זאת גורמת למפגע שהוא אינו רק אסתטי, אלא כולל חלחול של חומרים רעילים למקורות המים ופגיעה ארוכת טווח בקרקע.
בישראל קיים רק אתר אחד גדול לטיפול בפסולת מסוכנת, קרי רמת חובב, מה שגורם להובלה לאורך צירים ארוכים של פסולת מסוכנת, וחשיפת הצבור לאורך צירים אלה לסכון גבוה ומיותר, ולסכון רב לתושבים ולחי באזור רמת חובב.

3. שטחים פתוחים
מדיניות ההתיישבות בישראל הייתה ועודנה פוליטית, ונועדה לקבוע עובדות בשטח. תחת זאת יש להתייחס אל ההתיישבות בגישה סביבתית ארוכת טווח. הקרקע היא משאב מתכלה ויקר, אשר יש לראותו כשייך באופו שוויוני לכלל הצבור בישראל, כולל המיעוטים הלאומיים. שמירה על שטחים פתוחים ונגישות חופשית לחופי הים חשובה לאיכות החיים ולהווייתם של האוכלוסייה כולה. שטחים פתוחים מהווים ספק "ריאות ירוקות", אזורי חיץ ירוקים, מעברים בטוחים לבעלי חיים, תורמים לשמירה על מגוון המינים, להעשרת מי התהום, לקיט, נופש וספורט עממי. על כן חלוקת הנגישות לשטחים פתוחים היא מטרה בעלת חשיבות לאומית עליונה.
האיום על השטחים הפתוחים בישראל הוא רב, ונובע בעיקר מהתייחסות לקרקע כמשאב נדל"ן וכלי פוליטי. הכשל קיים לאו דווקא בקרב המתכננים, אלא בכך שמופקדי המשרדים הממשלתיים ומרבית ראשי הרשויות המקומיות, אינם מאמצים את מרבית התוכניות הללו משיקולים פוליטים צרים ומגזריים.
לא פעם הייתה מדיניות התכנון כפופה לשיקולים לא סביבתיים, והדבר יצר כאוס תכנוני. מדיניות התכנון חייבת להיות ארוכת טווח, ולהביא בחשבון שקולים אינטגרטיבים, ובהתאם לרוח עקרונות סביבה סוציו-אקולוגית בת קיימא: שמירה על ערכי טבע ונוף, מורשת תרבותית וחברתית (כגון חקלאות, מגוון צורות ההתיישבות, מסורת של המיעוטים האתנים), צדק חברתי.
שימור החקלאות ועידודה חשוב לא רק מבחינה חקלאית אלא גם מבחינה אקולוגית חברתית, תרבותית ותיירותית. מדינות רבות בעולם מוצאות לנכון לעודד את שימור החקלאות משקולים אלה. ניתן, יחד עם זאת, לשלב שימור זה עם תיירות אקולוגית (על פי המודל של יוון, למשל) או עם עידוד הסבה לחקלאות אורגנית. באם בכל זאת קיימים תהליכים בלתי נמנעים של הסבה של שטח חקלאי למטרות אחרות, יש לקחת בחשבון לא רק את האינטרסים של התושבים המקומיים, אלא גם את שקולים חברתיים של צדק חברתי ושל שמירה על ערכי נוף.
מדינות רבות בעולם בחרו להתמודד עם מציאות דומה לזאת של ישראל – של ריכוז מירב האוכלוסייה במטרופולין רחב – על ידי עידוד תרבות אורבנית, שימור ריאות ירוקות בעיר, בניה ידידותית לסביבה אשר חוסכת באנרגיה בחימום ובקירור. התרבות העירונית היא פלורליסטית וסובלנית באופיה ומעודדת ביטוי חופשי ומגוון בחברה רב תרבותית כחברה הישראלית. תכנון צפיפות הדיור צריך לקחת בחשבון את הצורך בחיזוקם של היישובים המוחלשים. כל זה חייב להיות מגובה בתחבורה מסילתית נוחה ויעילה. התכנון צריך גם לתקן את הנטיה שקיימת במשך שנים, להקים יישובים חדשים, אשר לא פעם החמירה את מצבם של היישובים הקימים.
תחבורה ציבורית מגוונת ומפותחת, כולל מסילתית, היא מרכיב מפתח בתפיסה סביבתית סוציו-אקולוגית בת קיימא. היא מהווה תנאי הכרחי לניוד אוכלוסיות מהפריפריה, להקטנת הפערים בין המרכז לפריפריה, לצמצום זהום האוויר ולשימוש חסכוני ומושכל בקרקע. לדוגמא, המרחק מתל-אביב לחדרה ולשדרות כמעט זהה, ויחד עם זאת שדרות רחוקה בפועל הרבה יותר. להיעדר מערכת תחבורתית ציבורית יעילה ונוחה ישנו מחיר גבוה בדמות הקטל בדרכים. בישראל מספר הנפגעים בתאונות דרכים הוא מהגבוהים בעולם. תחבורה ציבורית מסילתית תצמצם נתון זה.

4. מים
משאב המים הוא אחד המשאבים החשובים ביותר באזורנו, אולם באופן מסורתי ההתייחסות למים הייתה בעיקר דרך משקפי השימוש בהם בחקלאות. ככלל, אין בישראל תפיסה מערכתית של טפול במקורות המים. הגישה היא סקטוריאלית קצרת מועד. השנוי המוצע מחייב לקיחה בחשבון של כלל השימושים במים, בכללם שמורות טבע, נחלים, וקיום מעיינות.
הצבור ומקבלי ההחלטות בישראל מודעים לבעיה של חוסר יציבות במשקעים, אולם יש לשים לב שהמחסור במים היא בעיה מורכבת הרבה יותר. כך למשל, מסיבות הסטוריות מנוהל ומתומחר משק המים כך שהקצאת המים לצרכן מגיעה דרך הרשות המקומית, אשר מרוויחה כספקית מים, ובשל כך קיים תמריץ כלכלי לא רצוי לעידוד צריכה גבוהה. כמו כן אובדים מים רבים בגלל תשתית צנרת ישנה ופגומה. בולטת העובדה שמצב זה קריטי בישובים שבמשך שנים הוזנחו על ידי הממשלות, כגון המועצות המקומיות הלא יהודיות (למשל, ב 1998 כרבע מכמות המים אבדה).
חלוקת הנגישות למים בכלל ולמים איכותיים והשימוש בהם אינה שוויונית. היישובים הערביים בישראל מקופחים בהקצאת מים לצרכי חקלאות מאז קום המדינה. יש לתקן מצב זה.
בכדי לפצות על אי יציבות המשקעים, חובה לפתח מקורות מים אלטרנטיבים, כגון מיחזור מי הביוב, והתפלה, אשר יכול לחסוך מאות אלפי מטרים מעוקבים של מים.

5. אנרגיה
ישראל היא בעלת פוטנציאל עצום לניצול אנרגית שמש ורוח. כמו כן מיוצר בישראל ידע של טכנולוגיה אלטרנטיבית ידידותית לסביבה, והוא מיוצא לעולם, אולם השימוש בטכנולוגיה זמינה זאת בישראל הוא זניח. ניתן לבנות חוות רוח ליצור אנרגיה חשמלית במקומות מתאימים לכך, לפתח חוות של ניצול אנרגית שמש, ולהשקיע במחקר מדעי בתחומים אלה.כל זאת יש לעשות תוך כדי הקפדה על מניעת פגיעה בבעלי חיים כגון ציפורים נודדות. יש לעודד שימוש באנרגיה סולארית לא רק ברמת הצריכה הביתית אלא גם במפעלים ובמקומות ציבוריים.
בישראל עדיין קיימת עמימות לגבי השימוש באנרגיה גרעינית לצרכים שונים. הצבור אינו נגיש לידע בדבר קבירת פסולת גרעינית. יש להפוך את המידע לנגיש לצבור כולו. הדבר יחסוך פחדים מיותרים, כמו גם פגיעה אפשרית בבריאות.

6. בעלי חיים
התייחסות נאותה לבעלי החיים היא חלק מהתייחסות נאותה ל"אחר" וקבלתו. חינוך להתייחסות נאותה לבעלי חיים איננה לוקסוס, אלא היא חלק בלתי נפרד מתפיסת האדם המודרני וההומני.
בישראל קיים חוק צער בעלי חיים, אולם הוא אינו נאכף כשורה. מתקיימים ניסויים בבעלי חיים שאינם עולים בקנה אחד עם רוח החוק. יש לאכוף את החוק במוסדות אקדמים, מחקר, חברות פרטיות, צה"ל וכדומה. כמו כן יש להסדיר בחוק את הפעילות הוטרינרית ברשויות המקומיות.
יש לקחת בחשבון שמדינות רבות באירופה מתנות יבוא של מוצרי מזון בטיפול נאות בבעלי החיים, וקובעות תקנות לגבי אחזקתם והובלתם. יש להתאים את החוק בישראל לכך ולאכוף זאת על המגדלים והעוסקים בענפים של בעלי החיים.

הצעות אופרטיביות

1. מכיוון שיש לפתור בעיות סביבתיות תוך התייחסות למערכות אקולוגיות, והללו אינן מתחשבות בגבולות פוליטים, יש להקים גופים אזוריים, הכוללים את ישראל, הפלשתינים והמדינות השכנות ולעודד השתתפות בהם. לדוגמא, טפול נכון בזיהום ובדלדול השונית במפרץ אילת מחייב שתוף פעולה עם ירדן ומצרים, וטפול נכון באקוויפר ההר מחייב שתוף פעולה ופיקוח משותף עם הפלשתינים.

2. מכיוון שלצבור יש תפקיד מפתח בדמוקרטיה, יש לאפשר לו נגישות חופשית למידע על נזקים ומפגעים סביבתיים, מדיניות תכנון, תוך יישום ואכיפה של חוק חופש המידע. השר במשרד לאיכות הסביבה והשרים במשרדים רלוונטים נוספים יחויבו על פי חוק להתייעץ עם, ולקבל הערכות מצב מארגונים סביבתיים וחברתיים דרך קבע.

3. במטרה לשנות את סדר העדיפויות הלאומי ובכדי לעודד חשיבה סוציו-אקולוגית בת קיימא בכל שכבות האוכלוסייה, ובכדי להטמיע את העקרונות המשרדי הממשלה הרלוונטים, ובדומה למועצה לביטחון לאומי, מוצע כי הממשלה תקים מועצה לאומית לסביבה סוציו-אקולוגית בת קיימא. מועצה זאת תכלול באופן קבוע נציגי הצבור, הגופים הירוקים, ארגונים לשינוי חברתי, הגופים המפתחים, ותזמין לפי העניין נציגים של קבוצות אשר תדיר נפגעות מתהליכי פיתוח, תיעוש, או הזנחה סביבתית ותכנונית, כגון הבדואים בנגב.

4. החינוך הוא מפתח להגנה על הסביבה, ולכן יש לשלב לימוד הנושא הסביבתי בתוכנית הלימודים, הפורמלית והבלתי פורמלית, לא רק כמקצוע של מדעי הטבע, אלא גם בהקשריו החברתיים. כך, למשל, יש ללמד את הנושא הסביבתי באורינטציה של אזרחות פעילה, ולהוסיף התייחסות להיבטים של צדק סביבתי לתוכנית באקולוגיה. יש לראות את בית הספר כממלא תפקיד סביבתי בקהילה.

5. במטרה להיות מסוגלים להתחרות על מקום נכבד בשוק האירופי, ובכדי לצמצם את זהום הקרקע והמים, תעודד הממשלה חקלאות אורגנית, גם באמצעות סבסוד וגם באמצעות תקנות בדבר חיוב הקצאת מקום ברשתות השיווק לתוצרת אורגנית, בדומה למה שנעשה באיחוד האירופי.

על הממשלה לעודד גם תעשיות ידידותיות לסביבה. יש לחוקק חוק עידוד תעשייות ידידותיות לסביבה. ניתן וצריך יהיה למצוא מקומות עבודה רבים בתעשיות "ירוקות" במקום תעשיות מזהמות שיאלצו להסגר. בתחום החקלאות והסביבה ניתן וצריך לנצל את צמח הקנביס (המפ תעשייתי) כמקור לתעשייה מגוונת שיכול להיות חומר גלם חשוב בתעשיית הנייר, הדלק הביו-אורגני, הפלסטיקה, שמנים רווי חומצות שומן חיוניות וכו'.

6. מכיוון שבישראל קיימות אוכלוסיות חלשות שבאופן מסורתי נפגעות ממדיניות ממשלתית בלתי מתחשבת ועל כן מזיהומים סביבתיים, יותר מכל קבוצה אחרת, תוכר בחוק ובמדיניות זכותם של כל אזרח ואזרחית לחלוקה שווה של נטל הזיהום הסביבתי.

בכדי לממן פעילויות אלה, ובכדי לצמצם את אי הצדק הסביבתי, יש לפעול להטלת מסים ירוקים, אשר ההכנסות מהם יוקצו על פי חוק אך ורק לפעילות לצמצום מפגעים סביבתים ולחנוך סביבתי. דוגמאות למיסוי כגון זה הם: מס על דלק, מס וקנסות על חברות שמזהמות מעבר לתקנות, אגרת גודש בכניסה לערים הגדולות, או הכבדת המס על סיגריות. כמו כן יש ליצור מדיניות כוללת, אשר משלבת התיחסות להיבטים היצרנים והצרכנים גם יחד. מסים אלה לא יגדילו את נטל המס הכולל.