זכויות אדם

חזון

ההגנה על זכויות אדם אוניברסאליות היא נדבך יסוד של החברות בנות ימנו. ההכרה בזכויות אוניברסאליות היא פועל יוצא של האנושיות המשותפת לכל אחד ואחת, ושל האמונה בשוויון המהותי שבין בני אדם. בני ובנות המין האנושי הם יצורים חברתיים המודעים לפגיעותם ולפגיעותם של אחרים והמודעות הזאת, ויכולתם להזדהות עם הסבל והכאב של האחר, הם בבסיס הצורך המקביל באוטונומיה ובסולידריות. התביעה למכלול זכויות אוניברסאליות שעל המדינה והחברה להכיר בהן, היא הדרך להבטיח את האוטונומיה ולממש את הסולידריות.

תפיסת זכויות אדם המבוססת על האמונה בשוויון המהותי שבין בני האדם, על המודעות לסבל של הזולת, והחותרת לשילוב בין אוטונומיה וסולידריות, חורגת מההשקפה המסורתית של זכויות כדרישה לאי-התערבות מצד המדינה. תפיסת זכויות כזאת מבוססת על ארבעה רבדים:

1. זכויות אזרחיות, כגון חופש הדעת והמצפון, חופש הדיבור, הזכות להגנה במשפט הוגן, חופש הדת, הזכות לכבוד והזכות לשלמות הגוף.
2. זכויות פוליטיות, כגון הזכות להתאגדות והזכות לבחור ולהיבחר, זכות השביתה, הזכות להפגין והזכות להקים מפלגה פוליטית.
3. זכויות חברתיות הבאות לממש תפיסה של צדק חלוקתי, כגון הזכות לקיום ופרנסה, הזכות לדיור, הזכות לחינוך והזכות לשירותי בריאות.
4. זכויות קבוצתיות, כגון הזכות לשמירה על השפה והמסורת התרבותית, כל עוד מסורת זו אינה פוגעת בזכויות המוגנות ברבדים הקודמים.

זכויות אלו אינן הצהרות פורמאליות בלבד, הן מחייבות עשייה ממשית להבטחתן ומימושן, ויש צורך להבטיח את השוויון בנגישות לזכויות אלו.

תפיסה אוניברסאלית של זכויות מחייבת גם הכרה ושמירה על זכויותיהם של הפלסטינים בשטחים הכבושים, ושל מהגרי העבודה שהם הקבוצה החלשה ביותר בחברה הישראלית.

חקיקת זכויות

הדרך למימוש הלכה למעשה של חזון זה עוברת דרך המשך תהליך חקיקת חוקי יסוד – שביחד עם הזכויות אשר כבר היום מעוגנות בחקיקה – יהוו את הבסיס למגילת הזכויות של מדינת ישראל (ר' נספח).

חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, חוק יסוד חופש העיסוק וחוקי היסוד המסדירים את הזכויות הפוליטיות של אזרחי המדינה מהווים בסיס ראשון בעיגון הזכויות.

מצב החרום - צעד ראשון הכרחי הינו ביטול תקנות החרום המנדטוריות, וביטול מצב החירום.

חופש דת ומצפון - שינוי החקיקה בנושאים הקשורים לחופש המצפון, חופש הדת וחופש מדת. יש לבצע שינוי זה תוך כדי דו-שיח מתמיד שישקף את היותה של ישראל חברה רב-תרבותית. החקיקה צריכה למנוע כל צורה של כפייה, אך לאפשר קיום של מרקם משותף לקבוצות התרבותיות השונות המרכיבות את החברה הישראלית.

הזכות לאזרחות - לישראל כמדינה דמוקרטית של העם היהודי ושל כל אזרחיה, זכות להקנות אזרחות ליהודים ובני משפחותיהם (חוק השבות), אולם זכות השבות אינה צריכה להקנות אזרחות באופן מיידי. כמו-כן אין חוק השבות מהווה ערוץ יחיד לאזרחות במדינה. על המדינה לאפשר ערוצי התאזרחות גם לתושביה הלא יהודים.

זכויות הילדים - ילדים הם קבוצה פגיעה במיוחד, ועל כן יש לשמור על זכויותיהם בקפידה יתרה. יכובדו זכויות הילדים אשר מעוגנים באמנה הבינלאומית לזכויות הילד, שישראל חתומה עליה.

חוק יסוד זכויות חברתיות - יש לחוקק את חוק יסוד זכויות חברתיות (ראו נספח) אשר יכלול את הזכות לצרכים הבסיסיים לקיום בכבוד, הזכות לביטחון סוציאלי ולרווחה חברתית ולביטחון לעת זקנה ברמה נאותה, הזכות לעבוד, לקבל שכר הוגן ותנאי עבודה הוגנים, זכות העובדים להתאגד, זכות השביתה, הזכות לשוויון תעסוקתי ללא אפליה על רקע גזע, לאום, מין ודת, הזכות לדיור הולם.

במסגרת הזכות לדיור יובטחו הזכויות על הדירה של דיירי הדיור הציבורי, כמו-כן יעוגנו הזכויות על בית המגורים ותעוגן הזכות על "שטח המחנה", ביחס סביר לגודל הישוב, בקיבוצים ובמושבים.

חוק יסוד זכויות חברתיות יכיר גם בזכות לשירותי בריאות, ולתנאים החומריים ההכרחיים לאפשר רמה של בריאות המתאימה ליכולותיה של החברה הישראלית.

בין הזכויות החברתיות המוכרות בחוק היסוד, גם הזכות לחינוך חינם, כשעל המדינה, להשתמש במערכת החינוך כאחד הכלים לתיקון את תוצאות האפליה העדתית/לאומית ועיוותיה. זכויות חברתיות אלו מחייבות את המדינה, בכפוף למגבלות כלכליות סבירות ובלבד שעקב מגבלות אלו לא ייווצרו במדינה פערים חברתיים שאינם סבירים.

זכויות קבוצתיות - במסגרת הכרה בזכויות של קבוצות חברתיות שונות יוקצו הקרקעות הנחוצות לפיתוח הישובים הערביים, למגורים ולפיתוח פרנסה הולמת לתושביהם, כולל הרחבת גבולות השיפוט בהתאם. כמו-כן יינתנו זכויות קנייניות ואחרות לתושבי הכפרים הלא מוכרים. יש לחולל רפורמה בכל מנגנוני הניהול והשליטה על הקרקעות, כדי להבטיח את ביצוע המדיניות החדשה, כדי לשלב את כל הקבוצות באוכלוסייה בניהול הקרקעות, וכדי להבטיח בקרה ציבורית הולמת על קבלת ההחלטות והניהול.

הזכות לשימור השפה והתרבות מחייבת הכרה במסגרת חוק יסוד. בישראל נוהגות שתי שפות – עברית וערבית – ולשתיהן מעמד שווה וזהה. שפת הלימוד במוסדות חינוך תיקבע על פי רוב אוכלוסיית התלמידים, ובלבד שהשפה השנייה תילמד אף היא.

במסגרת ההכרה בזכויות קבוצתיות, לא תימנע מאנשים המשתייכים לקהילות דתיות, תרבותיות או לשוניות הזכות ליהנות מתרבותם, לדבר בשפתם ולקיים את פולחני דתם, להקים, להצטרף ולטפח את התאגדויותיהם התרבותיות, הלשוניות והדתיות כמו כל המוסדות של החברה האזרחית, ובלבד שזכויות אלו לא יעמדו בסתירה לזכויות שברבדים הקודמים.

שילוב בין המינים

לכל סוגיה חברתית קיים היבט מגדרי רב משמעות. ההתמודדות עם בעיות מרכזיות שעל סדר היום הלאומי מחייבת התייחסות וטיפול בפן המגדרי. בנושאים כגון צמיחה כלכלית, אבטלה, בטחון וחינוך יש צורך לאבחן את ההשפעה השונה על נשים וגברים ולגבש דרכים לטיפול בבעיות הייחודיות לכל קבוצה ולהדגיש את עקרון השוויון, מתוך מטרה להוביל לחברה שוויונית. גישה זו של שילוב (mainstreaming) תקדם גם זכויות מגדריות שוות. לשם כך נדרש שיתוף פעולה בין נשים וגברים בהגדרת הבעיות וגיבוש דרכי הפעולה שיוכלו לכלול צעדים דיפרנציאליים לכל קבוצה וקבוצה (כגון העדפה מתקנת במינויים ובהקצאת תקציבים). בין הנושאים שבהם נדרשת פעולה מיוחדת (ראו נספח):

• ייצוג הולם לנשים בכל המגזרים (כולל במגזר הציבורי, בצה"ל, במערכות השלטון ובשלטון המקומי).
• הגדלת השתתפות נשים בשוק העבודה (תוך הפעלת תכניות לעידוד יציאה לעבודה, לפתיחת קווי אשראי, לסיוע במעונות יום ועוד).
• הבטחת שוויון בנישואין ובגירושין.
• מאבק באלימות נגד נשים בדרך של חינוך ואכיפה מוגברת, ומאבק בסחר בנשים.
• קידום נשים ערביות (בהשכלה, בשוק העבודה, בהשתתפות בפעילות ציבורית ופוליטית ובתחומים נוספים).

הקמת נציבות זכויות אדם

יש להקים בישראל נציבות זכויות אדם שתתריע על הפרת זכויות אדם ותהווה כתובת לפניות הציבור בנושא. הנציבות תהיה גוף עצמאי (בדומה למבקר המדינה), שהמימון לה ייקבע על ידי הכנסת, והיא תגיש לכנסת את דיווחיה. בראשית שנות ה-90 התחייבה ישראל יחד עם מדינות רבות אחרות בעולם להקים מוסד כזה, אך טרם עשתה זאת.

תפקידיה המרכזיים של נציבות זכויות אדם:

• להתריע על הפרת זכויות אדם;
• להכין דו"ח שנתי על מצב זכויות האדם בישראל, שיוגש לכנסת;
• להוות כתובת למי שיתלונן בפניה על הפרת זכויות אדם;
• לאתר הפרת זכויות, במיוחד במגזרים בחברה שבהם קיים קיפוח אך המקופחים אינם מרימים את קולם;
• לעקוב אחר חקיקה העלולה לפגוע בזכויות אדם, ולעודד הרחבת החקיקה בתחום זה;
• ללמוד חקיקה מרחיבת זכויות בעולם ולהמליץ על חקיקה ישראלית בהתאם.