(אבל נראה אתכם יוצאים מכאן)

פלסטינים תושבי השטחים המתגוררים או לומדים בחו"ל, מגיעים לביקורים בגדה ובעזה דרך נמל התעופה בן-גוריון. הם רוכשים כרטיסי טיסה הלוך ושוב בארץ המוצא, אך בבואם לשוב חזרה לארצותיהם - מגלים כי הכניסה לישראל היא חד כיוונית: במחסומים הם נעצרים ומופנים חזרה לשטחים - על מנת לטוס חזרה דרך עמאן. לא מדובר כאן בתסריט בדיוני - תופעת ה-one way ticket היא תופעה הידועה לרשויות בישראל, אך איננה מופצת לסוכנויות הנסיעות ולא נאמרת למגיעים לנתב"ג בשום שלב של הנחיתה בארץ.

10 סטודנטים לריפוי בעיסוק המתגוררים בעזה, אינם מסוגלים להגיע אל המוסד האקדמי בו הם לומדים - אוניברסיטת בית-לחם. הסטודנטים קיבלו מילגת לימודים נדיבה מטעם ממשלת נורבגיה, אך ישראל מונעת את הגישה שלהם לאוניברסיטה, בניגוד להתחייבות מפורשת לאפשר מעבר מוסדר בין עזה לגדה המערבית.

סאגת בילעין נמשכת - פרק III

היום פורסמה כתבה ב"הארץ", המציגה לראווה את יחסי הכוחות האמיתיים בין הרשויות למתנחלים: המתנחלים עושים ככל העולה על רוחם ברכושם של פלסטינים אשר לא מסוגלים לעמוד מולם, והמדינה חותמת על מסמכים מזוייפים ומזרימה תקציבים.

שר האוצר והשר לביטחון פנים חתמו על הסכם - והנה עוד מעט יקום בית הכלא הפרטי הראשון בישראל.

נאמר לא פעם כי ראי החברה הוא בהתייחסותה לאסוריה. אין לי ספק כי המטרה העומדת לעיניהם של אנשי הציבור היא ראויה בעיקרה, וכי הם סבורים שבית כלא פרטי יהיה טוב יותר ויעיל יותר מהציבורי, ואולי יסייע יותר לשיקום האסיר.