משרדי מועצת יש"ע והמועצה האזורית מטה בנימין יעברו לפעול במבני הקבע המיועדים להריסה במאחז עמונה שליד ההתנחלות עפרה. הנהגת המתנחלים מתכננת התנגדות חריפה והמונית להריסת תשעת המבנים, שלהערכתם תתרחש בשבוע הבא. בדו"ח המאחזים שחיברה עו"ד טליה ששון נקבע, כי המאחז הוקם שלא כחוק על קרקע פלשתינית פרטית. המדינה התחייבה לבצע את ההריסה עד סוף ינואר.

(אבל נראה אתכם יוצאים מכאן)

פלסטינים תושבי השטחים המתגוררים או לומדים בחו"ל, מגיעים לביקורים בגדה ובעזה דרך נמל התעופה בן-גוריון. הם רוכשים כרטיסי טיסה הלוך ושוב בארץ המוצא, אך בבואם לשוב חזרה לארצותיהם - מגלים כי הכניסה לישראל היא חד כיוונית: במחסומים הם נעצרים ומופנים חזרה לשטחים - על מנת לטוס חזרה דרך עמאן. לא מדובר כאן בתסריט בדיוני - תופעת ה-one way ticket היא תופעה הידועה לרשויות בישראל, אך איננה מופצת לסוכנויות הנסיעות ולא נאמרת למגיעים לנתב"ג בשום שלב של הנחיתה בארץ.

כולם ישנים. מי מבחירה ומי מכורח. החיילים המוצבים על המפה הפוליטית כוססים ציפורניים ואף אחד לא מעיז לנשום עד שהמומחים יניפו יד ויצביעו עם האגודל כלפי מטה. 

אז מה עושים בזמנים שכאלה? מה אפשר להגיד? מה מותר לעשות, מבלי להסתכן בנגיעה באיזה עצב חשוף? מבלי לשפשף ברגל גסה את אחד מהעיתונאים השרועים ברחבי בית החולים הדסה עין כרם? ובכן, היום כבר יש סימנים להתעוררות כלי התקשורת והתחלה של התבוננות מפוכחת במה שמתרחש. אולי זה לא מקרי שדווקא "הארץ" מעיזים למצמץ מבעד לדמעות..

10 סטודנטים לריפוי בעיסוק המתגוררים בעזה, אינם מסוגלים להגיע אל המוסד האקדמי בו הם לומדים - אוניברסיטת בית-לחם. הסטודנטים קיבלו מילגת לימודים נדיבה מטעם ממשלת נורבגיה, אך ישראל מונעת את הגישה שלהם לאוניברסיטה, בניגוד להתחייבות מפורשת לאפשר מעבר מוסדר בין עזה לגדה המערבית.

סאגת בילעין נמשכת - פרק III

היום פורסמה כתבה ב"הארץ", המציגה לראווה את יחסי הכוחות האמיתיים בין הרשויות למתנחלים: המתנחלים עושים ככל העולה על רוחם ברכושם של פלסטינים אשר לא מסוגלים לעמוד מולם, והמדינה חותמת על מסמכים מזוייפים ומזרימה תקציבים.