ביום שבת האחרונה נשרף בערד בית פרטי של משפחת סורין, משפחת עולים שהגיעו לישראל לפני מספר שנים. בני משפחה אושפזו בבית חולים והיום שוחררו "הביתה". אלא שאין כל כך לאן לחזור.
הבניין נבנה בשיטת "הבנייה הקלה", שמבנים מסוג זה יובאו לישראל בתחילת שנות התשעים ושווקו לעולים על-ידי המדינה כ"דיור קבע". זאת למרות שבניינים אלה, בהיותם מעין קרוואנים משופרים, הם מבנים זמניים, לפי הסטנדרט הבינלאומי. בישראל של תחילת שנות התשעים היה צורך למצוא פתרון דחוף לכמות גדולה מאוד של עולים שהגיעו ארצה ובהוראת שר הפנים דאז אריה דרעי שונה התקן לבמנים אלה מדיור זמני לדיור קבע. מאז, "דירת החלומות" הפכה לסיוט מתמשך של העולים, שמשלמים משכנתא על בית מקרטון שמתפורר מול עיניהם.

שמואל כץ, לבעלי הזיכרון הקצר, נדרס לפני חודש ימים בתחנת הרכבת "ההגנה". כץ היה חירש עיוור והנכות שלו עלתה לו בחייו.
פנייתנו למנכ"ל רכבת ישראל בנוגע להנגשת התחנות לציבור הנוסעים בעלי הנכויות החושיות טרם טופלה -ואנחנו ממשיכים להשמיע לממונים על הבטיחות את טענותינו ואת דרישותיו של הציבור המושתק הזה.

בימים האחרונים אנחנו מתבשרים על תוצאות חיוביות מאוד בבורסה התל-אביבית. שר האוצר,המסחר, התעשיה,מ"מ רוה"מ או בקיצור אהוד אולמרט מבשר במסיבת עיתונאים כמה צמח המשק בשנה האחרונה. ואז אנחנו מסתכלים במקרר ובתוך הארנק ושואלים את עצמנו איך זה ש"כולם" צומחים ואצלנו הדבר היחיד שצומח זה האוברדרפט

המדינה מסירה את אחריותה

מאת אבי דבוש

תוכנית ויסקונסין מציעה עבודות דחק, לרוב זמניות, למקבלי הקצבאות

אברהם טל במאמרו ("ויסקונסין למרות הכל", הארץ, 23.12) רואה את תוכנית מהל"ב (ויסקונסין) כהצלחה. הנתונים, לכאורה, עומדים לצדו: לאחר כחמישה חודשים, קרוב ל-3,000 מקבלי הבטחת הכנסה החלו לעבוד (בעבודות זמניות המכניסות שכר מינימום) ולקרוב ל-4,000 משתתפים הופסקה הקצבה.

שר האוצר והשר לביטחון פנים חתמו על הסכם - והנה עוד מעט יקום בית הכלא הפרטי הראשון בישראל.

נאמר לא פעם כי ראי החברה הוא בהתייחסותה לאסוריה. אין לי ספק כי המטרה העומדת לעיניהם של אנשי הציבור היא ראויה בעיקרה, וכי הם סבורים שבית כלא פרטי יהיה טוב יותר ויעיל יותר מהציבורי, ואולי יסייע יותר לשיקום האסיר.

בפוסט שכותרתו "הצד החיובי של המינוס" מציג טל חן כמה דיעות רווחות לגבי "מהות" האוברדרפט, שטופטפו לנו משך השנים דרך מסרים בכלי התקשורת.

טל חן הצליח לצמצם את סכום האוברדרפט של עצמו, אבל באותה הנשימה הוא רומז שהוא ויתר רק על "מותרות" כמו וויסקי בפאב, מה שמשאיר אותו מוטרד מהיכולת של "הנצרכים באמת" שצריכים לוותר על דברים נחוצים כדי לצמצם ולמחוק את משיכת הייתר שלהם.

ישראל כבר הוכיחה מזמן שהיא לא ערוכה להעסקת עובדים זרים - אין לה את היכולת לדאוג להם, לוודא שהם מועסקים בתנאים הוגנים ולפקח על תנועתם פנימה והחוצה. שוק העסקת העובדים והבאתם ארצה למטרות עבודה הפך לשוק בשר: לסחר בוטה בבני אדם. לסוג של עבדות מודרנית. ככל שהזמן עובר ונחשפים הסיפורים הקשים של האנשים האלה, אשר מגיעים בלית ברירה ונבעטים אחרי שנוצלו עד תום, הרשויות מתחילות לקלוט את ממדי התסבוכת ומנסות להיאבק, כמו תמיד, בשיטות כוחניות. משטרת ההגירה היא דוגמא עגומה ל"התמודדות" שכזו.