מפלגת הבחירה הדמוקרטית blogs

“דבר אחר” מת והוא חי באינטרנט

Sat, 04 Feb 2006 16:19:04 +0200

כדי להגיע לקונצנזוס הם חזרו.... "דבר אחר" עיתון הסאטירה של מפא"י. DVD בן-גוריון רצה לקבץ את בדיחות אשכול שאסף יחד עם פולה. באותה התקופה בדיחות דוד לוי (עדיין אלמוני) היו די חתרניות, רק השמאל הסהרורי הפיץ אותן בפתקים. בן-גוריון פנה לעורכת דבר, והציע לה עיתון חדש, "דבר אחר" כך נולד עיתון... מאוחר יותר נמכר לבעל-הון, האח של ג'ודי ניר-מוזס-שלום, במטרה לצחוק על אחותו ובעלה.

תן לי קצת ממך

Wed, 01 Feb 2006 08:51:23 +0200

בימים האחרונים חשבתי לעצמי מה מאחד את כל השמות והכינויים המופיעים בצד שמאל של המסך באתר המפלגה. חוץ מהעובדה שהם, ברובם, אנשים לא ממש פוליטיים (זולת הרכש החדש ממר"צ - שגם הם, נראה לי, לא ממש מהנבחנים).. ואז ניסיתי לשרטט פרופיל חברתי כלשהו... למתג אתכם גילאית, השכלתית, גיאוגרפית, סביבתית - וראיתי שהסקרנות רבה מהנתונים..

חוק חופש המידע

Mon, 30 Jan 2006 22:40:01 +0200

שלום.

שמי עמית, ואני סטודנט באוני' בן-גוריון.
ישנה קבוצת סטודנטים שרוצה ליזום מהלך לשיפור תנאי העסקתם של עובדי הקבלן באוניברסיטה (המנקים והמנקות), ולמרבה הפלא גילינו שחוק חופש המידע אינו חל על האוניברסיטאות, כך שאין ביכולתינו לראות את החוזה שעליו חתמה האוניברסיטה מול הקבלן!

המטריה של פרס

Tue, 24 Jan 2006 12:38:57 +0200

לפני כמה ימים קיבלתי מייל שכתבה גילה סבירסקי, אחת מהרכזות ב"קואליציית נשים לשלום". היא סיפרה על יוזמה משונה מאד של "מרכז פרס לשלום": לאגד תחת המטריה שלו את ארגוני השמאל בישראל. עבור יוזמה זו זכה המרכז לתקציב מכובד - תקציב שהזרים לו האיחוד האירופאי.. כך קרה שאתמול נפגשנו, ביוזמת סבירסקי, עם נציגת האיחוד האירופאי בישראל - ושאלנו למה. למה הארגונים, הפעילים והמתרוצצים, צריכים מטריה בדמות "מרכז פרס לשלום"? למה דווקא פרס, אשר אינו מזוהה עם השלום כבר לא מעט שנים, אמור לקחת חסות על ארגונים שחיים עשייה? למה דווקא ארגון מהמיינסטרים, ארגון מתוקצב ומתוקשר, זוכה לתקציב מעורר קנאה - ולא הארגונים הפעילים באמת? המקדמים את השלום באמת?

ערביה, תימניה, פלסטיני ואני...

Mon, 23 Jan 2006 08:16:09 +0200

מי שמכיר אותי באמת יודע שהשתיקות שלי הן הדבר הגרוע מכל.
כשאני מתאכזבת, מתיאשת, אני מאבדת עניין ופשוט שותקת. שתיקה רועמת שאומרת הכל.
חדר 8 בבי"ח דנה, איכילוב, בשבוע שעבר. מיקרוקוסמוס חברתי משהו.
מוחמד ואביו, מעזה. לוהיי וסבתו ערבים תושבי ישראל. אבי ואימו מחולון ואני עם הבן שלי.

פודקאסט: סביבה ופוליטיקה!

Wed, 18 Jan 2006 13:31:09 +0200

אתמול, 17.1.2006 התקיים כנס "סביבה ופוליטיקה" של מגמה ירוקה באוניברסיטת תל-אביב בהשתתפות ח"כ ד"ר רומן ברונפמן ואיש הסביבה והחינוך (מייסד מגמה ירוקה) ערן בן-ימיני וד"ר אריה נשר, ביה"ס ללימודי הסביבה ע"ש פורטר, אוניברסיטת תל-אביב. הכנס דן באפשרויות לקידום הנושא הסביבתי במסגרת פעילות פוליטית. הוצגו הצלחות בעבר ומאבקים עתידיים. כמו כן נידון השאלה "כיצד אפשר להכניס ערכים סביבתיים לסדר היום הפוליטי?"

העניינים רצים מהר

Wed, 18 Jan 2006 12:02:30 +0200

שלום חברים,

ראשית, התנצלות. לא כתבתי כבר יותר מדי זמן. התירוץ, מן הסתם, הוא - טירוף מערכות! בחירות זה לחץ בלתי נתפס. זו לי המערכת השניה ולרומן העשירית (מוניציפאלית וארצית גם יחד) אנחנו בונים קמפיין והוא הולך להראות מדהים. אנחנו נפגשים עם עשרות אנשים ביום ברצף, עשרות רבות של טלפונים, בדיקת מייל ורפרוף (אבל ממש קצר) באתר ובבלוג כך שאני מתנצל מראש.

אות הוא ללכת

Wed, 18 Jan 2006 08:38:34 +0200

25 שנה עברו עליי בירושלים, בשכונת תפר בצפון העיר. שכונה שלאחרונה הסתבר לי שהיא התנחלות בכלל.. שאדמותיה הופקעו לקראת העליה הגדולה שבמסגרתה הגעתי ארצה - מהכפריים הערבים סביב. המחסום הוא שהטעה אותי כל השנים, כי הוא עבר צפונית לכניסה לשכונה שלנו. הייתי צריכה להגיע לבילעין כדי ללמוד שהמחסומים אינם קשורים לגבולות לגיטימיים ומוכרים בינלאומית - אלא רק לתוואי הכלכלי והפוליטי של הבניה היהודית. הרבה דברים לא ידעתי כשגרתי בירושלים. ידעתי כי האנשים אשר מבקרים בכל בוקר את פחי הזבל שמתחת לבית הם ערבים המתגוררים בשטחים שמול חלוני, אבל לא ידעתי שעצם החיטוט שלהם בפחי הזבל מסכן אותם במעצר על שהיה בלתי חוקית. ישראל לא מעוניינת שהאנשים האלו יתקיימו בשום מקום. ברי המזל חיים בבתים שאינם שנויים במחלוקת - ולכן שהותם בסלון ביתם היא חוקית. רבים אחרים, כמו הבדואים בכפרים הבלתי מוכרים בנגב, אינם מרגישים בטוחים גם בסלון ביתם.. כשאני מנסה לראות את המציאות דרך העיניים של הפלסטינים, אני רואה כובש שמנסה לדחוק אותי החוצה, אל מחוץ לביתי, אל מחוץ לחיי, אל מחוץ לעורי.

להוציא אל מחוץ לחוק את חברות הכח-אדם.

Tue, 17 Jan 2006 13:31:22 +0200

היום, במדינת ישראל 2005 ,כבר אפשר לזהות שישנם לא מעט עובדים, "שקופים" עבדים מזי רעב בחברתנו, שקופים לממשלה, שקופים למעסיקים שקופים למעבידים ובפרט שקופים לחברה הישראלית ומדובר לא רק בעובדים עם דרכון זר או פלסטינים עם תעודה כתומה. מדובר גם בנושאי תעודת הזהות הכחולה הישראלית, מדובר בחיילים משוחררים, בוגרי אוניברסיטאות, עולים חדשים ועולים ותיקים, ערביי ישראל, נשים כגברים. אנחנו נתקלים בהם בכל המרחב הישראלי – מהקופאיות העומדות במרכולים וב"פארמים" למיניהם דרך עובדי הניקיון והשירותים, השומרים והמאבטחים בכניסות למקומות ציבוריים. רואים אותם מלמדים במוסדות האקדמיה ויושבים מאחורי הדלפקים בבנקים, יושבים מולם באסיפות הורים בבתי הספר ומדברים איתם בחוגים. אנחנו נתקלים גם בעובדים מקצועיים "שקופים" שאמנם אינם משתכרים שכר רעב אבל עתידם מוטל בספק, עובדים "שקופים" אשר עובדים לילות כימים ומשמרות לאין סוף תמורת תשלום רעב, כן! גם רופאים, עורכי-דין, מהנדסים, מדענים ופרופסורים עובדי מדינה ורשויות מקומיות חיים כעובדים "שקופים" המועסקים ע"י חברות כוח-אדם.

לעזאזל, המדינה הזו גם שלי

Tue, 17 Jan 2006 09:47:22 +0200

אין בדבריי מן הייאוש ורפיסות המחשבה, גם לא נבואת זעם. אין בדמעותיי להרפות את מאבקי ואין בכוונתי להמשיך להיות חי-מת המהלך בתוכנו. גם אם ירמסו את גאוותי ויכבשו את כבודי, איש לא ייקח ממני את הזכויות שלי בישראל. נקודה. סוף
אני בונה חלום שיצעיד אותנו לעתיד טוב יותר, בו הכוח המשחית את הנורמות השלטוניות יהיה סיוט מאתמול. אני בונה חלום בו הפחד והטרור מכוחות התאגידים, העוטים מסיכות חברתיות, ייעלם ויתפוגג. אני בונה חלום בו החופש להביע דעה הוא ערך קדוש ומוחלט שלא מוביל לנידוי, כאב וכאוס אישי. אני בונה חלום בו שופט יהיה חומת מגן אנושית בפני המושחתים שמובילים אותנו במורד מדרון חלקלק המשומן בכסף. אני בונה חלום בו יפורקו האחוזות של בעלי ההון בתקשורת והיא תשוב לתפקידה כשומרת הסף של הדמוקרטיה. אני בונה חלום בו הכלכלה תדע ליצור בלמים שירסנו את הדורסנות הקפיטליסטית.

סדנא בנושא "בלוגים ופודקאסטים בתקופת בחירות"

Mon, 16 Jan 2006 08:26:03 +0200

עוד שעה וחצי יתחיל שיעור בבלוגים בתל-אביב.. בסדנא יחמשו את גולשי האינטרנט בכלים שיעזרו להם להתבטא ולהעלות על סדר היום האזרחי את מה שנוגע להם, כאזרחים, ועלול לעניין גם את הפוליטיקאים, הקשובים בתקופה הזאת יותר מתמיד.

מקום הומני

Fri, 13 Jan 2006 13:31:23 +0200

אני מדבר עם הרבה פריימריסטים בכל מני מפלגות בזמן האחרון. מסתבר שנשארו להם מעט מקומות ריאלים.
הם רבים על שיריונים, מתמודדים לייצג מחוזות או מגזרים. מחלקים מנשרים עפ מידע חיוני על עצמם.
חשוב להם - אין ספק.
צריך להבין בתורת המשחקים, החכמה היא לא כמה אנשים תומכים בך, אלא כמה בוחרים מתנגדים לך. כל בוחר יכול לבחור רשימה של מצביעים. מה שחשוב זה לא להיעלם מהרשימות האלה. רק לא להיעלם. כחושבחים על זה בצורה ריאלית - עדיף בכלל לא לעשות יותר מדי, ככה לא נעצבן אף אחד ונוכל ליכנס בשקט לרשימות. זה הטריק של אופיר פינס, זה עבד בשביל משה כחלון רק אתמול, גם סילבן שלום הצליח עם זה פעם. זו הדרך - להיות ריאלי!

נצחון ראשון בתביעה נגד ערוץ 5+

Mon, 09 Jan 2006 16:47:01 +0200

מי שמנוי לערוץ ספורט5 בעבר וכיום יכול לראות שרוב החומר עבר לערוץ בתשלום.
מסתבר שהעברת התכנים היו בלתי חוקית על פי החוזה עם המעוצה לשידורי כבלים ולווין.

קישור:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3197619,00.html

זה מעניין מאוד לדעתי, סוף סוף אנחנו אולי רואים קצת שינוי, ברם זה עדיין לא פסיקה.

מכבסת המספרים

Mon, 09 Jan 2006 10:57:48 +0200

בימים האחרונים אנחנו מתבשרים על תוצאות חיוביות מאוד בבורסה התל-אביבית. שר האוצר,המסחר, התעשיה,מ"מ רוה"מ או בקיצור אהוד אולמרט מבשר במסיבת עיתונאים כמה צמח המשק בשנה האחרונה. ואז אנחנו מסתכלים במקרר ובתוך הארנק ושואלים את עצמנו איך זה ש"כולם" צומחים ואצלנו הדבר היחיד שצומח זה האוברדרפט

כולם בהרדמה חלקית עד מלאה

Sun, 08 Jan 2006 09:34:22 +0200

כולם ישנים. מי מבחירה ומי מכורח. החיילים המוצבים על המפה הפוליטית כוססים ציפורניים ואף אחד לא מעיז לנשום עד שהמומחים יניפו יד ויצביעו עם האגודל כלפי מטה.

אז מה עושים בזמנים שכאלה? מה אפשר להגיד? מה מותר לעשות, מבלי להסתכן בנגיעה באיזה עצב חשוף? מבלי לשפשף ברגל גסה את אחד מהעיתונאים השרועים ברחבי בית החולים הדסה עין כרם? ובכן, היום כבר יש סימנים להתעוררות כלי התקשורת והתחלה של התבוננות מפוכחת במה שמתרחש. אולי זה לא מקרי שדווקא "הארץ" מעיזים למצמץ מבעד לדמעות..