מפלגת הבחירה הדמוקרטית

היום, במדינת ישראל 2005 ,כבר אפשר לזהות שישנם לא מעט עובדים, "שקופים" עבדים מזי רעב בחברתנו, שקופים לממשלה, שקופים למעסיקים שקופים למעבידים ובפרט שקופים לחברה הישראלית ומדובר לא רק בעובדים עם דרכון זר או פלסטינים עם תעודה כתומה. מדובר גם בנושאי תעודת הזהות הכחולה הישראלית, מדובר בחיילים משוחררים, בוגרי אוניברסיטאות, עולים חדשים ועולים ותיקים, ערביי ישראל, נשים כגברים. אנחנו נתקלים בהם בכל המרחב הישראלי – מהקופאיות העומדות במרכולים וב"פארמים" למיניהם דרך עובדי הניקיון והשירותים, השומרים והמאבטחים בכניסות למקומות ציבוריים. רואים אותם מלמדים במוסדות האקדמיה ויושבים מאחורי הדלפקים בבנקים, יושבים מולם באסיפות הורים בבתי הספר ומדברים איתם בחוגים. אנחנו נתקלים גם בעובדים מקצועיים "שקופים" שאמנם אינם משתכרים שכר רעב אבל עתידם מוטל בספק, עובדים "שקופים" אשר עובדים לילות כימים ומשמרות לאין סוף תמורת תשלום רעב, כן! גם רופאים, עורכי-דין, מהנדסים, מדענים ופרופסורים עובדי מדינה ורשויות מקומיות חיים כעובדים "שקופים" המועסקים ע"י חברות כוח-אדם.

אין בדבריי מן הייאוש ורפיסות המחשבה, גם לא נבואת זעם. אין בדמעותיי להרפות את מאבקי ואין בכוונתי להמשיך להיות חי-מת המהלך בתוכנו. גם אם ירמסו את גאוותי ויכבשו את כבודי, איש לא ייקח ממני את הזכויות שלי בישראל. נקודה. סוף
אני בונה חלום שיצעיד אותנו לעתיד טוב יותר, בו הכוח המשחית את הנורמות השלטוניות יהיה סיוט מאתמול. אני בונה חלום בו הפחד והטרור מכוחות התאגידים, העוטים מסיכות חברתיות, ייעלם ויתפוגג. אני בונה חלום בו החופש להביע דעה הוא ערך קדוש ומוחלט שלא מוביל לנידוי, כאב וכאוס אישי. אני בונה חלום בו שופט יהיה חומת מגן אנושית בפני המושחתים שמובילים אותנו במורד מדרון חלקלק המשומן בכסף. אני בונה חלום בו יפורקו האחוזות של בעלי ההון בתקשורת והיא תשוב לתפקידה כשומרת הסף של הדמוקרטיה. אני בונה חלום בו הכלכלה תדע ליצור בלמים שירסנו את הדורסנות הקפיטליסטית.