שינוי גודל טקסטניווט |
בלוגים“דבר אחר” מת והוא חי באינטרנט נכתב על ידי גיא ביום 4 פברואר, 2006 - 16:19.
כדי להגיע לקונצנזוס הם חזרו.... "דבר אחר" עיתון הסאטירה של מפא"י. DVD בן-גוריון רצה לקבץ את בדיחות אשכול שאסף יחד עם פולה. באותה התקופה בדיחות דוד לוי (עדיין אלמוני) היו די חתרניות, רק השמאל הסהרורי הפיץ אותן בפתקים. בן-גוריון פנה לעורכת דבר, והציע לה עיתון חדש, "דבר אחר" כך נולד עיתון... מאוחר יותר נמכר לבעל-הון, האח של ג'ודי ניר-מוזס-שלום, במטרה לצחוק על אחותו ובעלה. תן לי קצת ממך נכתב על ידי אסיה ביום 1 פברואר, 2006 - 08:51.
בימים האחרונים חשבתי לעצמי מה מאחד את כל
השמות והכינויים המופיעים בצד שמאל של המסך באתר המפלגה. חוץ מהעובדה שהם, ברובם,
אנשים לא ממש פוליטיים (זולת הרכש החדש ממר"צ - שגם הם, נראה לי, לא ממש
מהנבחנים).. ואז ניסיתי לשרטט פרופיל חברתי כלשהו... למתג אתכם גילאית,
השכלתית, גיאוגרפית, סביבתית - וראיתי שהסקרנות רבה מהנתונים..
חוק חופש המידענכתב על ידי Amitd ביום 30 ינואר, 2006 - 22:40.
שלום. שמי עמית, ואני סטודנט באוני' בן-גוריון. המטריה של פרסנכתב על ידי אסיה ביום 24 ינואר, 2006 - 12:38.
לפני כמה ימים קיבלתי מייל שכתבה גילה
סבירסקי, אחת מהרכזות ב"קואליציית נשים לשלום". היא סיפרה על יוזמה משונה מאד של
"מרכז פרס לשלום": לאגד תחת המטריה שלו את ארגוני השמאל בישראל. עבור
יוזמה זו זכה המרכז לתקציב מכובד - תקציב שהזרים לו האיחוד האירופאי.. כך
קרה שאתמול נפגשנו, ביוזמת סבירסקי, עם נציגת האיחוד האירופאי בישראל -
ושאלנו למה. למה הארגונים, הפעילים והמתרוצצים, צריכים מטריה בדמות "מרכז
פרס לשלום"? למה דווקא פרס, אשר אינו מזוהה עם השלום כבר לא מעט שנים,
אמור לקחת חסות על ארגונים שחיים עשייה? למה דווקא ארגון מהמיינסטרים,
ארגון מתוקצב ומתוקשר, זוכה לתקציב מעורר קנאה - ולא הארגונים הפעילים
באמת? המקדמים את השלום באמת?
ערביה, תימניה, פלסטיני ואני...נכתב על ידי רחלי ביום 23 ינואר, 2006 - 08:16.
מי שמכיר אותי באמת יודע שהשתיקות שלי הן הדבר הגרוע מכל. פודקאסט: סביבה ופוליטיקה!נכתב על ידי גיא ביום 18 ינואר, 2006 - 13:31.
אתמול, 17.1.2006 התקיים כנס "סביבה ופוליטיקה" של מגמה ירוקה באוניברסיטת תל-אביב בהשתתפות ח"כ ד"ר רומן ברונפמן ואיש הסביבה והחינוך (מייסד מגמה ירוקה) ערן בן-ימיני וד"ר אריה נשר, ביה"ס ללימודי הסביבה ע"ש פורטר, אוניברסיטת תל-אביב. הכנס דן באפשרויות לקידום הנושא הסביבתי במסגרת פעילות פוליטית. הוצגו הצלחות בעבר ומאבקים עתידיים. כמו כן נידון השאלה "כיצד אפשר להכניס ערכים סביבתיים לסדר היום הפוליטי?" העניינים רצים מהר נכתב על ידי דן גולדנ... ביום 18 ינואר, 2006 - 12:02.
שלום חברים, ראשית, התנצלות. לא כתבתי כבר יותר מדי זמן. התירוץ, מן הסתם, הוא - טירוף מערכות! בחירות זה לחץ בלתי נתפס. זו לי המערכת השניה ולרומן העשירית (מוניציפאלית וארצית גם יחד) אנחנו בונים קמפיין והוא הולך להראות מדהים. אנחנו נפגשים עם עשרות אנשים ביום ברצף, עשרות רבות של טלפונים, בדיקת מייל ורפרוף (אבל ממש קצר) באתר ובבלוג כך שאני מתנצל מראש. אות הוא ללכתנכתב על ידי אסיה ביום 18 ינואר, 2006 - 08:38.
25 שנה עברו עליי בירושלים, בשכונת תפר בצפון
העיר. שכונה שלאחרונה הסתבר לי שהיא התנחלות בכלל.. שאדמותיה הופקעו לקראת
העליה הגדולה שבמסגרתה הגעתי ארצה - מהכפריים הערבים סביב. המחסום הוא
שהטעה אותי כל השנים, כי הוא עבר צפונית לכניסה לשכונה שלנו. הייתי צריכה
להגיע לבילעין כדי ללמוד שהמחסומים אינם קשורים לגבולות לגיטימיים ומוכרים
בינלאומית - אלא רק לתוואי הכלכלי והפוליטי של הבניה היהודית. הרבה דברים
לא ידעתי כשגרתי בירושלים. ידעתי כי האנשים אשר מבקרים בכל בוקר
את פחי הזבל שמתחת לבית הם ערבים המתגוררים בשטחים שמול חלוני,
אבל לא ידעתי שעצם החיטוט שלהם בפחי הזבל מסכן אותם במעצר על
שהיה בלתי חוקית. ישראל לא מעוניינת שהאנשים האלו יתקיימו בשום מקום. ברי
המזל חיים בבתים שאינם שנויים במחלוקת - ולכן שהותם בסלון ביתם היא חוקית.
רבים אחרים, כמו הבדואים בכפרים הבלתי מוכרים בנגב, אינם מרגישים בטוחים
גם בסלון ביתם.. כשאני מנסה לראות את המציאות דרך העיניים של הפלסטינים,
אני רואה כובש שמנסה לדחוק אותי החוצה, אל מחוץ לביתי, אל מחוץ לחיי, אל
מחוץ לעורי.
להוציא אל מחוץ לחוק את חברות הכח-אדם. נכתב על ידי יצחק אדרי ביום 17 ינואר, 2006 - 13:31.
היום, במדינת ישראל 2005 ,כבר אפשר לזהות שישנם לא מעט עובדים, "שקופים" עבדים מזי רעב בחברתנו, שקופים לממשלה, שקופים למעסיקים שקופים למעבידים ובפרט שקופים לחברה הישראלית ומדובר לא רק בעובדים עם דרכון זר או פלסטינים עם תעודה כתומה. מדובר גם בנושאי תעודת הזהות הכחולה הישראלית, מדובר בחיילים משוחררים, בוגרי אוניברסיטאות, עולים חדשים ועולים ותיקים, ערביי ישראל, נשים כגברים. אנחנו נתקלים בהם בכל המרחב הישראלי – מהקופאיות העומדות במרכולים וב"פארמים" למיניהם דרך עובדי הניקיון והשירותים, השומרים והמאבטחים בכניסות למקומות ציבוריים. רואים אותם מלמדים במוסדות האקדמיה ויושבים מאחורי הדלפקים בבנקים, יושבים מולם באסיפות הורים בבתי הספר ומדברים איתם בחוגים. אנחנו נתקלים גם בעובדים מקצועיים "שקופים" שאמנם אינם משתכרים שכר רעב אבל עתידם מוטל בספק, עובדים "שקופים" אשר עובדים לילות כימים ומשמרות לאין סוף תמורת תשלום רעב, כן! גם רופאים, עורכי-דין, מהנדסים, מדענים ופרופסורים עובדי מדינה ורשויות מקומיות חיים כעובדים "שקופים" המועסקים ע"י חברות כוח-אדם. לעזאזל, המדינה הזו גם שלינכתב על ידי יצחק אדרי ביום 17 ינואר, 2006 - 09:47.
אין בדבריי מן הייאוש ורפיסות המחשבה, גם לא נבואת זעם. אין בדמעותיי להרפות את מאבקי ואין בכוונתי להמשיך להיות חי-מת המהלך בתוכנו. גם אם ירמסו את גאוותי ויכבשו את כבודי, איש לא ייקח ממני את הזכויות שלי בישראל. נקודה. סוף  |
להצטרפות לרשימת התפוצהבלוג המפלגהבלוגים של משתמשיםאירועים
חדש בקבוצות הדיוןמי נמצא כאן כרגע?נמצאים כרגע משתמש 1
ו12 אורחים אונליין. משתמשים מקווניםסינדיקציה |
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
תגובות חדשות
לפני 7 שעות 56 דקות
לפני 2 ימים 23 שעות
לפני 5 ימים 5 שעות
לפני 5 ימים 8 שעות
לפני 5 ימים 13 שעות
לפני 5 ימים 16 שעות
לפני 6 ימים 4 שעות
לפני 6 ימים 4 שעות
לפני 6 ימים 6 שעות
לפני 6 ימים 9 שעות